האם ניתן להגביל מאדם אשר עבד בתפקיד בכיר בחברה מסוימת, לנצל את כישוריו ולעבור לחברה מתחרה, אשר עוסקת באותו התחום בדיוק? לשאלה זאת נדרש בית הדין לענייני העבודה בתל אביב
החברה התובעת אשר עוסקת בייצוא קולטי שמש לייצור חשמל ביתי לצרפת, הגישה בקשה לבית המשפט, לאסור על הנתבע, מנהל בכיר בחברה לשעבר אשר פתח חברה מתחרה, להעסיק את עובדיה בעבר ובעתיד, לעשות שימוש בידע אשר צבר אצלה ולמנוע ממנו ליצור קשר עם עובדי החברה בכל דרך שהיא.
החברה טוענת כי המנהל החל להיעדר תדיר מעבודתו, ולחברה נודע כי ההיעדרויות נוצלו על מנת להקים עסק מתחרה. עקב כך נערך לו שימוע, והוא פוטר.
הנתבע, התחיל לעבוד אצל החברה כטלפן פשוט, והתקדם לתפקיד מנהל תכנון. במסגרת התפקיד ניתנה לו גישה למאגר הלקוחות הפוטנציאליים של החברה. לטענת החברה, הוא השתמש במאגר לטובת העסק החדש שפתח.
בנוסף, בית העסק החדש משתמש בשיטות העבודה של החברה התובעת, זאת בניגוד להסכם הסודיות והיעדר התחרות עליו חתם. כמו כן טוענת החברה כי העובד עבר אצלה הכשרות יקרות המהוות סוד מסחרי.
הנתבע מנגד הכחיש את כל הטענות. הוא טען כי העסק אינו שלו, והוא מועסק בו כשכיר. עוד טען כי שיטות העבודה של העסק החדש שונות לגמרי משיטות העבודה של החברה וכן הספקים איתם עובד העסק החדש לא עבדו מעולם עם התובעת. בנוסף לכך טען כי הסכם הסודיות עליו חתם לא מפרט באילו סודות מסחריים אסור לו להשתמש וסעיף היעדר התחרות אינו מוגבל בזמן, ולכן הוא חסר תוקף משפטי.
בית המשפט: הנתבע לא גנב סודות מסחריים
השופטת שדנה בתיק כתבה בפסק הדין כי התובעת לא הוכיחה כי ברשותה סודות מסחריים כמוגדר בחוק. לדבריה, סמנכ"ל החברה הציג בעדותו את "שיטת השכנוע" באמצעותה החברה מגייסת לקוחות, אולם אין מדובר בשיטת עבודה הייחודית לחברה. שאר הטענות באשר לשימוש בסוד מסחרי, כתבה השופטת, הינן כלליות ולא מפורטות.
יש לך שאלה?
פורום שוויון הזדמנויות, אפליה ושימוע לפני פיטורין
פורום חוזה עבודה
פורום זכויות עובדים | התאגדות עובדים
לדברי השופטת, לו שיטות העבודה היו בגדר סוד מסחרי, התובעת הייתה עושה מאמץ מסוים על מנת לשמור עליהם. משלא עשתה זאת, הוכיחה בעצמה כי לא מדובר בסוד מסחרי. יתרה מזאת, גם העובד הזוטר ביותר נחשף לשיטות המכירה של החברה ומחויב לפעול על פיה, ובשל כך לא ניתן לקבוע כי שיטת העבודה היא ייחודית וראויה להגנת בית המשפט.
אשר לרשימת הלקוחות הפוטנציאלים, בית המשפט קבע כי גם כאן אין מדובר בסוד מסחרי. הלקוחות הפוטנציאלים הם כלל תושבי צרפת, אשר פרטיהם גלויים לכל וניתן לאתרם בקלות. עוד כתבה השופטת כי לא הובאה ראיה לכך שהרשימה נלקחה, אלא מדובר בחשד בלבד כפי שהעיד מנהל התובעת.
בסיכומו של דבר, התביעה נדחתה. בית המשפט אישר לנתבע לעבוד בבית העסק החדש אולם נאסר עליו ליצור קשר עם עובדי החברה התובעת.