סיפורנו מתחיל בשנת 2002 אז נחתכה התובעת בתיק מצנצנת דבש אשר נפלה על רגלה. היא הגיעה לבית החולים וולפסון בחולון עם חתך בכף רגלה בעומק של 4 ס"מ. הרופאים תפרו את החתך והתובעת שוחררה לביתה עוד באותו היום.

 

יש לך שאלה?
פורום רשלנות רפואית בלידה
פורום רשלנות בניתוח | רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים
פורום רשלנות רפואית באבחון

 

לאחר עשרה ימים הגיעה התובעת לבית החולים על מנת להוציא את התפרים, לאחר הוצאתם המשיכה לסבול מכאבים ודקירות בכף הרגל הפגועה ובמקום החתך. מספר ימים לאחר מכן גילתה לתדהמתה כי בכף הרגל נשארה זכוכית באורך של 0.4 סנטימטרים אשר לא הוצא ממקום הפגיעה וגרם לדלקת במקום. לאחר כחודשיים נותחה שוב, והוצאו רסיסי זכוכית מרגלה.


שלוש שנים לאחר מכן בוצע עוד ניתוח, עקב כאבים שחשה בכף הרגל, והוצא עצב מכף רגלה של התובעת. לטענתה, היא סובלת עד היום וכאבים באזור הנפילה ולו הרופאים בחדר המיון היו מוציאים את כל הרסיסים באשפוז הראשון, לא היה צורך לנתחה בכף הרגל. אולם בזמן המקרה הם לא וידאו שלא נשארו רסיסים באמצעות צילום רנטגן או אולטרסאונד ועל כן יש לקבוע כי בית החולים התרשל.


בית החולים טען מנגד להתיישנות, שכן עברו מעל 7 שנים מהמקרה עד להגשת התביעה. הנזק שכביכול נגרם לתובעת נגרם בשנת 2002 והתביעה הוגשה בשנת 2011, דהיינו 9 שנים מאז המקרה.


עוד טען בית החולים כי הדין התביעה להידחות גם לגופו של עניין. התובעת לא צירפה לכתב התביעה חוות דעת רפואית ומשום כך היא לא יכולה לטעון לרשלנות רפואית. עוד נטען, כי בחדר המיון לא נוהגים לבצע צילומי אולטרסאונד, והתובעת לא הגישה חוות דעת הקובעת שזוהי הנורמה ולכן בית החולים הפר את חובת הזהירות כלפיה.


כמו כן נטען ע"י בית החולים כי יש לייחס לתובעת אשם תורם. התובעת התרשלה בכך שהלכה יחפה בביתה וצנצנת הדבש נפלה על רגלה. התובעת לא פעלה בהתאם להנחיות הרופאים בחדר המיון ללכת לבדיקה בקופת חולים לאחר יומיים, אולם היא ניגשה לבדיקה רק כעבור שלושה חודשים. זאת ועוד, בקופת החולים הפנו את התובעת לבדיקת אורתופד אולם היא לא ניגשה אליו ובכך הזניחה את הטיפול בכף רגלה.


בית המשפט: פיצויים לתובעת, למרות התיישנות התביעה


השופט שדן בתיק קיבל את טענת בא כוחו של בית החולים לפיה על תביעה זו חלה התיישנות על פי החוק. אולם, התרשלות מקצועית של רופא למטפל מתפתחת ממקרה למקרה, והשאלה מתי ובאילו נסיבות קיימת התרשלות מקצועית של רופא, הינה עניין של בית המשפט.


השופט כתב כי אין חולק על כך שלבית החולים ישנה אחריות למטופליו, ובמקרים רבים אחריות זאת הינה מוגברת. הרופא במקרה שלנו, לא בדק לעומק האם נשארו רסיסי זכוכית בכף רגלה של התובעת ותפר את המקום. בעוד מדובר ברסיסים כה קטנים שאינם ניתנים לאיתור ע"י עין לא מקצועית, על כן יש לקבוע כי בית החולים התרשל בטיפול בתובעת.


יחד עם זאת, השופט קבע כי לא ניתן להתעלם מהעובדה שהתובעת התרשלה בכך שהלכה יחפה בביתה והפילה את צנצנת הדבש, ולא שמעה להוראות הרופאים. לאור זאת, יש לייחס לתובעת אשם תורם בסך 30 אחוזים.


לאחר שבחן את הראיות בתיק, קבע השופט שבית החולים יפצה את התובעת בסכום של 53 אלף שקלים, אולם עקב התרשלותה הסכום יופחת ל-37,000 ש"ח