סיפורנו מתחיל בשנת 1987 אז העניקו זוג ההורים מתנה לבתם ולבעלה: אפשרו להם לבנות קומה נוספת מעל לביתם שתהיה למעשה בבעלותם הבלעדית. ההחלטה גובתה במסמך שקיבל תוקף משפטי עם חתימת עורך דין המאשר למעשה את העובדה שלבת ובעלה זכויות בלעדיות על הקומה הנוספת בבית.

 

יש לך שאלה?
פורום בית משפט לענייני משפחה
פורום צו ירושה | צו קיום צוואה
פורום חלוקת רכוש | איזון משאבים


הבנייה עצמה בוצעה ע"י בני הזוג אשר שיפצו את המבנה מכיסם האישי. הבנייה כללה תוספת של עליית גג וכן תוספות בנייה בקומת הקרקע שאפשרה כניסה נפרדת למתחם, לאחר הבנייה עברו בני הזוג להתגורר במקום וכיום הם מגדלים שם את ילדיהם.


הבעיות החלו בשנת 2010 אז זוג ההורים רצה לעבור ולהתגורר בבית אבות, ודרש מבתם ובעלה לוותר על זכויותיהם בנכס ולפנות למעשה את ביתם על מנת שההורים יוכלו למכור אותו. הבת ובעלה סירבו לבקשתם והחליטו להגיש נגדם תביעה בעקבות הבקשה.


התובעים טענו בכתב התביעה כי ההסכם תקף לכל דבר ועניין, וכי הזכויות על הקומה הם שלהם, למרות שההסכם לא דווח לרשויות המס והמקרקעין. הם קיימו את חלקם בהסכם במלואו, בנו בית ואף תוספות ששימשו גם את הנתבעים.


עוד טענו כי הם מעולם לא דרשו להעניק לחוזה תוקף משפטי כי כלל לא העלו על דעתם שתגיע בקשה כזאת מצד זוג ההורים. זאת ועוד, נטען כי התובעים העניקו את שירותיי הבנייה בתמורה להעברת חלק יחסי מהבית, וכך נעשה. מדובר בעסקה ששני הצדדים נהנו ממנה.


הנתבעים טענו מנגד כי ההסכם שנחתם בזמנו אינו מהווה התחייבות תקפה להעברת זכויות במתנה לנתבעים. המסמך נחתם ע"י הצדדים למעלה מחצי שנה לאחר תחילת הבנייה ולא נועד לשמש כהתחייבות להעברת זכויות.כל מטרתו הייתה להבהיר לרשויות המס את מימון הבנייה, שבוצע ע"י התובעים ולא ע"י הנתבע שהיה עצמאי באותם ימים. כמו כן נטען כי להסכם אין תוקף חוקי, היות והוא לא דווח לרשויות.


עוד טוענים הנתבעים כי הם מבקשים לעבור לבית אבות סיעודי עקב מצבם הבריאותי הקשה, המצריך עזרה של עובדת סיעודית. הנתבעים ביקשו מהתובעים עזרה במימון העובדת, שאותה אינם יכולים לממן עקב מצבם הכלכלי הקשה, משסירבו לכך, לא הייתה להם ברירה אלא למכור את הבית. עוד טענו כי שווי חלק התובעים בבית הוא 560,000 ₪, סכום אותו הם מוכנים לשלם בהם ובלבד שיתפנו מהבית.

 

בית המשפט: ההסכם חוקי, אך מדובר במתנה שניתן לבטלה


השופטת שדנה בתיק כתבה בפסק הדין כי החוזה חוקי. לדבריה, אי הדיווח לרשויות המס על ההסכם אינו גורע מחוקיותו וממחויבותם של הנתבעים לקיים אותו. כמו כן נטען, שלא הוכח כי התובעים ויתרו על זכויותיהם בבית. לפיכך, החוזה תקף לכל דבר ועניין.
 

 

עם זאת, השופטת קבעה כי מדובר במתנה שהעניקו הנתבעים לתובעים, ולפי החוק מותר להם לחזור בהם מהענקתה עקב מצבם הכלכלי הרעוע. אשר על כן, יש לדחות את התביעה על הסף. הנתבעים ישלמו לתובעים כ-540,000 ₪ עבור חלקם היחסי בבית, והתובעים יהיו אלה שיישאו בהוצאות המשפט- על סך של 20,000 ש"ח.