אנטולי בוגטיק הורשע בנובמבר 2011 במספר רב של עבירות, בגין פעילויות ניאו-נאציות שביצע בשנים 2005-2007. בין העבירות: הסתה לגזענות, הפצת חומר תעמולה גזעני, תקיפת עוברי אורח ממניעים גזעניים, תקיפות אשר צולמו ופורסמו באתר אינטרנט ניאו נאצי ובאתר You Tube .

 

יש לכם שאלה?
פורום משפט מנהלי, עתירות, בג"צ ורשויות מקומיות
פורום בית המשפט


משפטו של העותר התנהל בנפרד מזה של חבריו לפשע מאחר ובשנת 2007 העותר, המחזיק באזרחות רוסית, נמלט לרוסיה כאשר הרשויות במדינה מסרבים להסגירו לישראל. בשנת 2010 הוא נתפס לאחר שיצא את רוסיה למדינה שלישית, והוסגר לישראל.


העותר הורשע במשפטו באישומים רבים, כאשר ביניהם- תקיפה בנסיבות מחמירות ממניע גזעני, פרסום הסתה לגזענות, החזקת חומר פרסום גזעני, קשירת קשר לביצוע פשע ותקיפה בנסיבות חמורות. במשפטו נגזרו עליו 69 חודשי מאסר בפועל, אותם הוא מרצה כעת בכלא איילון.


האסיר מבקש לרצות את עונשו ברוסיה


בינואר 2012 הוגשה בקשה למחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה בשם האסיר. בבקשתו הביע האסיר את רצונו לרצות את המשך מאסרו ברוסיה. בין נימוקיו היו הריחוק הגיאוגרפי ממשפחתו והקושי שלהם לבקרו בישראל. כמו כן, משפחתו פנתה פעמים רבות לרשויות המדינה בבקשה דומה, ואביו אף ציין בבקשה כי הוא חולה סרטן.


בקשת העותר הוגשה בהתאם לחוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר. משמעותו של החוק היא בעיקרה הומנית ובעצם אומרת שאין לתת עונש נוסף לעותר מעבר לעונש שקבע לו בית המשפט, ובהתאם לכך יוכל לבקש במידה והקשר שלו לארץ בה הוא נשפט הינו מקרי, והוא בעצם מרצה את עונשו כשהוא לבדו בארץ זרה. במקרה כזה רשאים שני שרים - השר לביטחון פנים ושר המשפטים- לאשר למבקש לרצות את עונשו בארץ מולדתו.


החלטת השרים – האסיר אינו בודד בארץ


באוגוסט 2012 החליט השר לביטחון פנים לדחות את הבקשה. בנימוקיו ציין כי אין מדובר במקרה של אסיר בודד בארץ זרה, שהרי המבקש מחזיק באזרחות ישראלית, חי מספר שנים בארץ, אמו וחלק ממשפחתו חיים בישראל והוא אף שירת בצה"ל.


בתחילת ספטמבר באותה שנה, דחה שר המשפטים את בקשת האסיר, תחת טענות דומות לזה של השר לביטחון פנים. שניהם סברו כי לאור שייכותו הברורה לארץ וחומרת עבירותיו, לאור העובדה שברח מהארץ טרם הכרעה במשפטו ולאור העובדה שהמדינה נשאה בהוצאות מרובות בניסיונה לעלות על עקבותיו; אין סיבה ממשית להעברתו להמשך ריצוי מאסר במדינה אחרת.


חשוב לציין כי אין הכרח מבחינת השרים להיעתר לבקשתו של האסיר גם אם כל התנאים בחוק מתקיימים במלואם. כלומר, גם אם האסיר היה אכן בודד בארץ זרה עדיין יכלו השרים להחליט כי על האסיר לרצות מאסרו בארץ.


עתירת האסיר לבית המשפט לאור ההחלטה


האסיר לא קיבל את החלטת השרים ועתר לבית המשפט העליון, בטענה כי השיקולים לסרב לבקשתו אינם סבירים וכי הוא עומד בכל התנאים הקבועים בחוק לנשיאת עונש מאסר. עוד הוסיף בטענתו כי העבירות שנעשו על ידו לא היו כלל בעלי מניעים גזעניים אלא בעקבות "מחאה סוציאלית מטופשת של נערים, תחת השפעת אלכוהול". כמו כן, הוסיף ואמר שמאז שינה את דרכיו, התבגר ואף התקרב לדת היהודית.


השופט מצדד בהחלטת השרים


השופט ס' ג'ובראן דחה את עתירת האסיר, וקבע כי אין כל עילה לשנות את החלטת השרים, שכן לא חלה עליהם החובה להיעתר לבקשה אלא ניתנה להם הזכות לכך, ונימוקיהם להחלטה ראויים. השופטים נ' סולברג ו ד' ברק-ארז תמכו בהחלטה והאסיר אנטולי בוגטיק ייאלץ לרצות את המשך עונשו בישראל.