בתחילת שנות האלפיים החליטה ממשלת ישראל לפתח את אזור "הר הקפיצה" בנצרת ולבנות בו אזור תעשייה אשר ייצר מקומות תעסוקה לתושבי האזור. הממשלה העבירה את הזכויות על המתחם לאנשי עסקים אשר בנו שם עסקים קטנים וכן גן תעשייה ובית מלון.


אולם שלושת הנאשמים מצאו הזדמנות לגרוף רווח קל על חשבון החברות באמצעות סחיטה ואיומים. על פי כתב האישום, הנאשם הראשון נהג להציק ולהטריד לחברת ההנדסה "אורתם סהר" אשר בנתה במקום גן תעשייה על מנת לסחוט ממנה "פרוטקשן" (דמי חסות). הנאשם איים על עובדי חברת השמירה במקום וגרם להתפטרות העובדים. הנאשם אף גרם נזק רב למקום עד אשר החברה נאלצה להפסיק את העבודות.


הנאשם השני סחט באיומים את בעל המלון שהוקם באזור. משך 5 שנים שילם לו בעל המלון 5,000 ₪ מדי חודש עבור "חסות". כשהחליט בעל המלון להפסיק את התשלום, הגיע הנאשם למלון עם בקבוק בנזין, שפך את הבנזין על דלתות המלון וכן על השומר ואיים לשרוף אותו כליל.


נאשם מספר 3 הוא ה-"עובד" של נאשם מספר אחד. הוא מואשם במספר מעשי סחיטה נגד העסקים במקום. כשאחד מהם לא הסכים לשלם את דמי החסות, פרץ וגנב את רכבו. השלושה הודו במיוחס להם והצדדים הגיעו לבית המשפט על מנת לטעון לעונשם.

 

שלב הטיעונים לעונש


התביעה ביקשה מבית המשפט להשית עונש מאסר כבד ומשמעותי על הנאשמים היות ותופעת הסחיטה והאיומים הפכה לנפוצה בארצנו ובשל כך להרתיע אזרחים מלבצע עבירה זאת. לטענת המאשימה הנאשמים פגעו קשות בחופש העיסוק, הקניין והרכוש של המתלוננים לכך יש להוסיף את תחושת הפחד שאפפה את המתלוננים אשר פחדו להתלונן ולכן למשטרה לקח זמן להתערב בעניין.


כמו כן הפנתה התביעה לתסקיר שירות המבחן בעניינים שקבע כי הנאשמים לא רואים פסול של ממש במעשיהם וכנראה שרק עונש משמעותי יבהיר להם כי מעשיהם פסולים.


עורכי הדין של הנאשמים הפנו מנגד לפסקי דין בגין אישומים דומים שהסתיימו בשנת מאסר או עבודות שירות. נטען כי הנאשמים הביעו חרטה וחסכו זמן ציבורי יקר עם הודאתם. על כן, יש להסתפק בתקופת מעצרם (היו עצורים כשנה) ולשחררם לחופשי.

 

בית המשפט: "יש מקום להחמיר עם הנאשמים"


השופט שדן בתיק עמד על הערכים החברתיים שנפגעו כפי שפורטו על ידי התביעה. השופט ציין כי העבירות היו עלולות להיות חמורות יותר אם המתלוננים לא היו מוסרים את כספם מרצון לנאשמים, כפי שקרה לבעל המלון.


השופט כתב כי משך המעשים והישנותם מעידים על כך שהנאשמים מסוכנים לציבור ולכן יש להשית עליהם עונש משמעותי. שיקול נוסף להחמרת הענישה לפי השופט הוא התרעת הרבים מביצוע עבירות דומות, כפי שנטען בכתב התביעה.


לאור זאת גזר השופט על הנאשם הראשון והשלישי 40 חודשי מאסר, ועל שני 52 חודשי מאסר בפועל ובנוסף פיצוי כספי למתלוננים