לימודים גבוהים בישראל הפכו זה מכבר לנחלת הכלל, כאשר מכללות שונות ומשונות צצות כפטריות אחרי הגשם ומבטיחות לימודי מקצוע לכל דורש. אולם, לא כולן מוכרות על ידי משרד החינוך והדבר עלול לגרום לעוגמת נפש רבה לתלמיד, אשר השקיע מרצו וזמנו לשווא. כמו בתביעה שלפנינו.

 

יש לכם שאלה?

פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית

 

התובעת, אלמנת חלל צה"ל, קיבלה ממשרד הביטחון גמלה לצורך שיקום מקצועי. התובעת יכלה לבחור בכל מסלול לימודים אשר הייתה חפצה בו ובלבד שיהיה מוכר על ידי משרד החינוך. התובעת פנתה למכללת "לוטם איילון" לצורך קבלת תואר ברפואה משלימה.
התובעת נפגשה עם מנהלת המכללה אשר התאימה לה תוכנית לימודים אישית ואף הצהירה בפניה באמצעות עלון שהנפיקה, כי תוכנית הלימודים מוכרת על ידי משרד החינוך וגם על ידי משרד הביטחון. התובעת שילמה למנהלת המכללה 10,000 ₪ עבור הקורס הראשון, והחלה ללמוד במקום.


לאחר שהתחילה בלימודים בקורס, ביקשה התובעת ממנהלת המכללה לחתום על הטפסים המתאימים של משרד הביטחון, אך האחרונה דחתה אותה ב"לך-ושוב" במשך כשלושה חודשים, ואז הסתבר לתובעת כי הלימודים במכללה אינם מוכרים על ידי משרד החינוך, ועל כן לא מתקיים התנאי הבסיסי להשתתפות של משרד הביטחון במימונם.


כשהסתבר לתובעת כי הלימודים במכללה אינם מוכרים על ידי משרד החינוך, ובשל כך לא ימומנו על ידי משרד הביטחון, היא הודיעה לנתבעת בכתב על ביטול ההתקשרות ודרשה מהנתבעת להשיב לה את השיק האחרון, ע"ס 5,000 ₪, שמסרה לתשלום שכר הלימוד. הנתבעת לא השיבה לה את הצ'ק פתחה נגדה תיק בהוצאה לפועל וגבתה ממנה את הכסף. על כן החליטה התובעת להגיש את לבית המשפט תביעה על מנת שכספה יוחזר.


הנתבעת טוענת מנגד כי חתמה על המסמכים שהוגשו לה על ידי התובעת לשם מימון הלימודים ע"י משרד הביטחון ולא דחתה את פנייתה בלך ושוב, בנוסף הבהירה לה מספר פעמים כי אין היא אחראית להכרה בלימודים על ידי משרד הביטחון.

 

כמו כן טענה הנתבעת כי התובעת רצתה ללמוד במכללה על מנת לפתח את עצמה ובלי קשר למימון משרד הביטחון. לראיה: התובעת לא התנגדה להליך ההוצאה לפועל שהגישה נגדה הנתבעת ושילמה בסופו של דבר את הצ'ק.

 

בית המשפט: הנתבעת הציגה מצג שווא וגרמה לתובעת עוגמת נפש


השופטת שדנה בתיק כתבה כי השתכנעה מדברי התובעת ומן ההוכחות שהציגה במשפט. מן הדברים ניתן להבין כי הנתבעת הציגה מצג שווא בפני התובעת שהמכללה בבעלותה מוכרת ע"י משרד החינוך, כשהיא יודעת שזהו התנאי החשוב ביותר לתובעת.


השופטת כתבה כי המכתב ששלחה התובעת אל הנתבעת בדבר הביטול שומט את הקרקע תחת טיעון הנטבעת כי התובעת הפסיקה את לימודיה בגלל שחוותה בהן קשיים.


אי כך, פסקה השופטת לזכות התובעת והורתה למנהלת המכללה לפצותה בסכום כולל של כ-13 אלף ₪ בגין הקורס, עוגמת הנפש, ושכר טרחת עורך דין