הזוג התגרש והאישה רוצה לעזוב עם בנה לקנדה, האם בית המשפט יאפשר?

סיפורנו מתחיל בשנת 2000, אז נישאו בני הזוג, שניהם רופאי שיניים, ברוסיה הנישואים אזרחיים. לזוג נולד ילד בשנת 2003, וב-2005 לאחר שעלו לארץ, התגרשו השניים. במסגרת הסכם הגירושין, הוסכם כי משמרתו של הילד תיהיה בידי האישה וסוכמו הסדרי הפגישות של הקטין עם האב.

יש לכם שאלה?

פורום משמורת | הסדרי ראיה ושהות
פורום הסכם גירושין
פורום דיני משפחה

 

בשנת 2010 נישאה האישה בשנית לרופא שיניים, נולד להם ילד נוסף והם החליטו להגר לקנדה על מנת להתפתח מקצועית, עם שני הילדים. בעלה לשעבר התנגד וכך התגלגלה הפרשה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה, שנאלץ להכריע בסוגיה.

התובעת טוענת כי האב למעשה ניתק כל קשר עם הקטין. כאשר במהלך 2008 נסע לארה"ב לצורך השתלמות מקצועית ולמעלה משנה לא שוחח עם בנו, שלא מרגיש קשר אליו. עוד טענה, כי היחסים בין בנה לבן זוגה הנוכחי מצוינים והוא אף מכנה אותו "אבא". נוסף על כך נטען כי במהלך אחד מסופי השבוע שבה הקטין היה אמור לשהות אצל אביו, הוא הגיע בלווית בן זוגה והתפחתה תקרה בין האב לבן הזוג על רקע החיבה שהפגין הקטין כלפי בן הזוג. מאז, הקטין לא מעוניין בקשר עם אביו הביולוגי. הדבר המתבקש על פי האם הוא שהקטין יצטרף עם משפחתו לקנדה.

הנתבע טען כי הוא מתנגד נחרצות להגירת בנו לקנדה. לטענתו, האם סכסכה בינו לבין הקטין והגירתם תנע ממנו ליצור קשר עם בנו היחיד. הנתבע האשים את האם ואת רשויות הרווחה בנתק שנוצר בינו לבין הקטין וקבל על כך שהאם לא עדכנה אותו היכן הם הולכים לגור בקנדה איפה הקטין ילמד, וכיצד יהיה ניתן ליצור עימו קשר ולכן- יש לדחות את בקשתה.

תסקירי שירות הרווחה אישרו את גרסת התובעת

אולם בתסקירי שירות הרווחה מתברר שההפך הוא הנכון. נכתב כי לנתבע נקבעו מספר פגישות עם בנו והוא לא טרח להגיע אליהם. הנתבע לא עשה מאמץ לגשר על הפערים שנוצרו בינו לבין בנו עקב שהייתו בארצות הברית ולעיתים אף עיכב את תשלום דמי המזונות עבורו.

באשר לרצונותיו של הקטין, עובדת סוציאלית אשר ביקרה בבית הקטין וערכה איתו מספר פגישות אישרה את גרסת האם לפיה הקטין מרגיש מחובר למשפחתו. אוהב את בן זוגה ומכנה אותו "אבא" ולא מעוניין בקשר עם אביו. כשנשאל אם הוא מעוניין לכתוב לו מכתב- הוא סירב אך אמר כי אם אביו ישלחו לו מכתב, הוא יענה לו.

השופט שדן בתיק זה נפגש אף הוא עם הקטין והתרשם כי הקטין רוצה מאוד לנסוע עם משפחתו לקנדה. השופט התרשם כי מדובר בקטין פיקח אשר מודע למעשיו ויודע מהן רצונותיו. השופט אף ציין את מידת הקרבה שחש הקטין לבן זוגה של אמו בניגוד לאביו, שאותו הוא מכנה בשמו הפרטי.

לאור התסקירים, עדותו של הקטין וכן התרשמותו האישית מהקטין אין מנוס אלא לפסוק לטובת התובעת ולאפשר לקטין להגר עימה לקנדה ובלבד שתיידע את הנתבע כיצד יהיה ניתן ליצור קשר עם הקטין.