סיפורנו מתחיל בשנת 1988 אז קיבל אזרח המחאה מאדם אחר על סך 320 ₪ וגילה שאין לה כיסוי.

 

יש לכם שאלה?

פורום צרכנות ותביעות קטנות


12 שנים אחר המועד האחרון לפירעון הצ'ק ,בשנת 2000, ולאחר גילה שאין לו כיסוי. הלך האזרח להתלונן במשטרה על האדם אשר מסר לו את הצ'ק. חוקרי המשטרה דרשו את הצ'ק על מנת לחקור את התלונה, והמתלונן הסכים לבקשתם. מספר ימים לאחר מכן, נמסר לאזרח שהחקירה הסתיימה עקב התיישנות.


משביקש האזרח את הצ'ק בחזרה על מנת לתבוע דרך הוצאה לפועל אך נענה בהלוך ושוב. וב-2006 נמסר לו כי החוקרת פרשה לגמלאות והתיק שלו, עם הצ'ק בתוכו, נשרפו.


אי לכך, תבע האזרח את המשטרה בפיצוי בגובה ההמחאה שבוערה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד ליום הגשת כתב התביעה וכן פיצוי בגין עוגמת נפש

 

המשטרה תחילה ביקשה לדחות את התביעה עקב התיישנות, אולם השופט קבע כי הדיון יתקיים בכל זאת. בדיון טענה המשטרה התובע קיבל לידיו את הצ'ק וכן סירבה למסור לידי בית המשפט את נהלי הביעור שלה. את טענותיה הגישה דרך הודעה עם פלפולים משפטיים שונים, ולא בלשון הדיוטות כמקובל בבית הדין לתביעות קטנות.


החלטת בית המשפט: פיצוי בגובה הצ'ק


לדעת הרשם שדן בתיק, המשטרה הפרה את עיקרון השוויון בבית הדין לתביעות קטנות היות והיא הביאה פסקי דין מהעבר, בנוסף לטענות משפטיות מקצועיות שונות. הרשם דחה את טענות אלה כי אינן הולמות את רוח בית הדין לתביעות קטנות.


הרשם אף דחה את טענת המשטרה להתיישנות התיק, היות והתובע הגיש את תלונתו בשנת 2000 ורק ב-2006 נאמר לו שהתיק נשרף.
עוד קבע, כי המשטרה לא הציגה אף הוכחה לטענה כי התובע קיבל את הצ'ק לידיו. הרשם הוסיף כי מאחר שמדובר בשטר שיש לו מעמד כדין, היה ראוי וצריך שתימסר הודעה לתובע במעמד ההפקדה של השטר בידי המשטרה לכך שיכול ויבוער באם לא יידרש תוך פרק זמן נקוב. משלא עשתה זאת, הייתה הנתבעת אמורה לפחות להודיע לתובע על הכוונה לשרוף את הצ'ק. .


מכיוון שלא עשתה אף אחד מהנ"ל, קבע הרשם, המשטרה מנעה מהתובע לפתוח תיק נגד בעל הצ'ק בהוצאה לפועל. לדעת הרשם, אין זה מתפקידה של המשטרה לקבוע אם ניתן או אם לא ניתן לגבות או לפרוע את הצ'ק וטענה זאת אינה יכולה להגן עליה. ולכן, קבע הרשם, המשטרה מנעה מהתובע לפרוע את הצ'ק.


יחד עם זאת, כתב הרשם הבכיר כי אין להתעלם מכך שהצ'ק ניתן בשנת 1988, הוגשה תלונה רק בשנת 2000, הביעור נעשה ב-2006 והתביעה הוגשה בשנת 2012. התובע לא הציג ראיה לכך שפנה מספר פעמים לנתבעת בין השנים 2000 ל-2006 בגין הצ'ק. התנהלותו האיטית של התובע גרמה לשיהוי ניכר ונזק ראייתי לנתבעת. לאור כל הנ"ל, פסק הרשם על הנתבעת לשלם לתובע 320 ₪, הסכום שהיה כתוב על הצ'ק.