בגיל 70 פתח קשיש חשבון בנק בשותפות עם בנו ונכדו. הכספים אשר הוכנסו לחשבון במרוצת השנים, עד לפטירתו של הקשיש, היו כספיו של המנוח בלבד. הבן והנכד לא משכו את הכספים כאשר המנוח היה בחיים, ולאחר פטירתו משכו הם את כספי החשבון בחלקים שווים. האם מדובר בכספים השייכים לנכד ולבן, או שמא עסקינן בחלק מעיזבונו של המנוח?
יש לכם שאלה?
חשבון בנק משותף הינו חשבון בנק בו רשומים יותר מבעלים אחד. כאשר שניים או יותר פותחים חשבון משותף, חזקה על כך שהם מתכוונים כי לכל אחד יהיה בעלות על הכספים בחשבון בהתאם ליחס שוויוני. חזקת בעלות זו נשענת אפוא על שני אדנים – דיני הקניין ודיני החיובים. עם זאת, ניתן לסתור את חזקת הבעלות וזאת משום שתחת הכינוי האחיד "חשבון משותף" קיימים בין שותפים לחשבון סוגים שונים של הסכמים אשר אופיים תלוי במטרות שהתכוונו שותפי החשבון להשיג.
לדוגמא, ייתכן ואחד השותפים הוא הבעלים העיקרי, ואילו שותפו השני נמצא בבעלות בחשבון על מנת לסייע בניהול הכספים בו לנוחיותו וטובתו של הראשון. כמו כן, לא אחת קורה כי הצדדים רצו להעניק מתנות זה לזה, ועל כן ניהלו הם חשבונות משותפים. על מנת לבחון האם הייתה בחשבון המשותף כוונת שיתוף, בית המשפט נדרש לבדוק את הראיות החיצוניות הרלבנטיות. להבדיל מבני זוג, שם הנטל להוכיח את כוונת השיתוף בחשבון המשותף הינו קל, כאשר מדובר באב-בן-נכד, עסקינן בנטל משמעותי יותר. יתרה מכך, כאשר מדובר בחשבון כחשבון דנן, אשר בו הופקדו כספים רק על ידי אחד השותפים (המנוח), ולא נעשו בו פעולות משמעותיות מצד השותפים האחרים (הבן והנכד), חזקה על החשבון כי השותפות בו נבעה מטעמי נוחיותו של המנוח, הא ותו לא.
כספי החשבון המשותף שייכים לעיזבון
בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין נשוא התובענה, הנכד לא הוכיח כי הוא הפקיד כספים לחשבון המשותף ועל כן היה עליו לשכנע מדוע לא מדובר בשותפות שהינה עבור יחסי אמון ושליחות גרידא. במשימה זו לא עלה בידי הנכד לעמוד. בית המשפט קבע כי "החשבון נפתח מתוך יחסי אמון בין המנוח הקשיש לבין בנו ונכדו בשל גילו של המנוח, 70, ומתוך חשש של המנוח שמא יימצא במצב בו לא יוכל לנהל את נכסיו. לא התרשמתי כי המנוח צירף את בנו ונכדו מתוך כוונה לחלוק עימם את כספו המופקד בחשבון", נכתב בפסק הדין.
הדברים באו לידי ביטוי במספר היבטים. לדוגמא, עדותה של עוזרת הבית אשר העידה כי החשבון נפתח על מנת שהבן והנכד יטפלו במנוח בשלב בו הוא לא יוכל עוד לדאוג לעצמו. כמו כן, כלל הכספים בחשבון הופקדו על ידי המנוח ולא הופקד כסף בחשבון על ידי הנכד או האב. זאת ועוד, האב והנכד לא משכו כספים מהחשבון בחייו של המנוח, קל וחומר ללא אישורו.
לסיכום, בית המשפט קבע כי כלל הכספים אשר היו מופקדים בחשבון בעת במותו של המנוח, שייכים לעיזבונו. לפיכך, נקבע כי יש לחלק כספים אלה על פי הוראות הצוואה בין כלל היורשים. "אני מורה לנכד להשיב בתוך 14 ימים את הכסף הוא משך לקופת העיזבון, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום משיכתם", קבעה השופטת.
.jpg)
.jpg)
