הגנות בהמחאות ושטרי חוב / עו"ד ספיר בן צוק

אחת הדרכים להבטחת עסקאות שונות הנעשות בין הצדדים לעסקה היא בהבטחת קיום תנאים מסוימים בחוזה על ידי שטרי חוב או המחאות ביטחון.
לכאורה קונה לעצמו, משכיר נכס, או ספק סחורות, ביטחון נוסף על פני החוזה הקיים, בעוד שהפרת החוזה תחייב פנייה לבית המשפט בתביעה והוכחת ההפרה וגובה הפיצוי על פי החוזה, הרי כאשר יש שטר חוב או המחאת ביטחון, די בלהגישה להוצאה לפועל באופן ישיר ובכך לקצר את כלל ההליכים המשפטיים.

דרך זאת הפכה לדרך מקובלת כיום בעשיית עסקים, אלא שבתי המשפט כבר עמדו על שיטה זו וככל שהיא טובה לבעלי הנכסים ורעה לעושי השטרות חלו במשך השנים שינויים בתפיסה המסורתית של הבטוחה בשטרות ובפרט כאשר הן צמודות חוזה.

בעבר היה שטר החוב או ההמחאה נתפסים "כלווה כסף בשטר" ודי היה בהצגתם בהוצאה לפועל ותקינה מבחינה צורנית, פורמליסטית על מנת שיחייבו את עושה השטר לשלם.
כאן ראוי לציין כי בעבר השטר נחשב כנכס קנייני, ואילו היום בחיי המסחר הרגילים כאשר השטר הוא צמוד חוזה רואים בו כחוזה לכל דבר ועניין, דהיינו עם השנים השטר עבר מהפיכה מדיני הקניין לכיוון דיני החוזים.

מכאן ניתן לומר כי שטר החוב ד'היום איננו מתוחם לדיני הקניין, אלא עבר במשך השנים לתחום דיני החוזים וחלים עליו העקרונות הרגילים של דיני החוזים. לאור ההתפתחות וההלכות החדשות בתחום זה, מפרשים בתי המשפט את הוראות פקודת השטרות בדרך ליבראלית, ומעניקים משקל הולך וגובר לכוונת הצדדים, על חשבון עמידה דווקנית במבחנים צורניים, כאשר הפסיקה נוטה למלא אחר ציפיות הצדדים ובוחנת למה התכוונו הצדדים בעשותם את השטר, ובכך מצטמצם והולך הפער בין דיני השטרות לדיני החוזים. וראו דברי המלומד פרופ' ש. לרנר "דיני שטרות", הוצאה לאור של לשכת עורכי הדין עמ' 98 :

"המעבר מקניין לכיוון החוזי מושפע לא רק משכלולם של דיני המחאות חיובים, אלא גם משינוי הפונקציה של שטר בחיי המסחר. תחילה מילאו השטרות תפקיד של כסף......הדגישו את היותו של השטר כנכס מיטלטל, והחילה עליו דינים קרובים למיטלטלין אחרים".

יחד עם זאת על מנת ששטר חוב יהא נכלל במסגרת חוזית, הרי שהוא צריך להיות קשור לחוזה המהווה את עסקת היסוד וכמו כן שהצדדים לשטר ולחוזה יהיו קרובים. בהתקיימם של התנאים: שטר, צדדים קרובים וחוזה, חלים על השטר עקרונות דיני החוזים, ועל מנת לפרש את השטר יחול סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973,

"25. פירוש של חוזה.
(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות."

החלתו של סעיף 25(א) לחוק החוזים על דיני השטרות, כאשר יש יחסי קירבה בין עושה השטר ועסקת היסוד, קרי החוזה, נעשית דרך סעיף 61(ב) לחוק החוזים, שיש המכנים אותו "סעיף שסתום" ודרכו מחילים עקרונות רלוונטיים מדיני החוזים על כלל המשפט גם אם איננו חוזה, אלא יוצר כל פעולה משפטית (פעולה משפטית היא היוצרת זכות או חובה בין הצדדים), כגון החלת עיקרון תום הלב, ובמקרה דנן פרשנות לשטר בצמוד לעסקת היסוד החוזית. וראה סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973.
"61. תחולה
(א) -------------
(ב) הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לעניין ובשינויים המחוייבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה. "

מכאן, כי פרשנות של שטר צריכה להיעשות במסגרת פרשנות ככל חוזה ואומר על כך הנשיא ברק: א' ברק מהותו של שטר (1974) [5], בעמ' 32).

"דינה של התחייבות שטרית כדין כל התחייבות חוזית"

וראו גם ע"א 96/ 5939 ויקטור צמח נ' רחל שלבסקי נא (5) 598, עמוד 601:

סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן - חוק החוזים) מחיל את הוראות סעיף 25(א) לחוק החוזים על כל חיוב. פרשנות שטר באה במסגרת פרשנות החיוב. "כפוף לכללים המיוחדים הנובעים מאופיו הסחיר של החיוב השטרי, דינה של התחייבות שטרית כדין כל התחייבות חוזית...". החיוב כפוף לדיני הפרשנות של דיני החיובים. משמעות השטר תפורש אפוא לפי אומד-דעתם של הצדדים. הפרשנות מבקשת להתחקות אחר רצון סובייקטיבי של הצדדים. אין לומר כי לעולם שיקול הסחרות גובר.

וראו גם דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי ואח' נ"ה (4) 193, בו אושרה ההלכה כפי שנקבעה בערכאת הערעור:

"בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה..."

וראו גם: רע"א 98/ 2443 מאיר ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ נג (4) 804, עמוד 811

"זאת ועוד: הזכות השטרית היא במהותה זכות חוזית... על זכות זו חלות אפוא שתי מערכות של דינים: דיני הסחרות הקבועים בפקודה ("דיני שטרות במובן המצומצם") ודיני החוזים הקבועים בקודיפיקציה האזרחית ("דיני שטרות במובן הרחב")........ "

ומאחר ובית המשפט מייחס כיום פרשנות מרחיבה לנושא מטרת השטרות ואומד דעתם של הצדדים כאשר שטר משולב בחוזה הרי המונח אומד דעתם של הצדדים יפורש וראו לדוגמא: ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מ"ט (2), 265:

"חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו.... לאחר שהפרשן גיבש את אומד דעתם (המשותף) של הצדדים, הוא בוחן אם אומד דעת זה "משתמע" ..... יש לזכור תמיד כי אומד הדעת הרלוואנטי אינו אומד הדעת הסוביקטיבי של אחד הצדדים, אלא אומד הדעת הסוביקטיבי המשותף לשניהם, או לפחות כוונה (סוביקטיבית) של אחד הצדדים, אשר הצד השני מודע לה ויודע כי היא בסיס להבנת החוזה על ידי הצד האחר... ואולם "אם אומד הדעת (הסוביקטיבי) של אחד הצדדים שונה מזה של הצד השני, אין כל אפשרות לגבש אומד דעת סוביקטיבי משותף. החוזה יפורש במקרה זה... על פי תכליתו האוביקטיבית... המטרות, האינטרסים והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים"

לסיכום, אם נתתם שטר חוב או המחאת ביטחון להבטחת קיום תנאים חוזיים אשר בצמוד לחוזה ניתנו בטחונות שטריים, הרי עומדת לכם הגנה טובה באם מחזיקי השטרות זהים לאלה המופיעים בחוזה עצמו גופו והם עצמם לא עמדו בהתחייבויות החוזיות.
חשוב מאוד לזכור, כי על מנת שהגנות אלה יעמדו יש חובה לתת המחאות ושטרות כביטחון ושלא ניתן לסחררם לצדדים שלישיים מאחר ואז הצד השלישי איננו תלוי בקיום החוזה בין הצדדים הקרובים בחוזה ובשטרות עצמם וזכותו נפרדת מהם.
חשוב לציין כי מבחינה פרוצדוראלית שטר שהוגש לפירעון בהוצאה לפועל והינך סבור כי אין עליך לשלמו מכל סיבה מהותית כפי שהוסברה לעייל, יש להגיש התנגדות לביצוע השטר ואז יעבור הדיון לבית המשפט המוסמך ובדרך כלל זה הסמוך ללשכת ההצואה לפועל.

חשוב להדגיש כי אין באמור לעייל משום ייעוץ משפטי אלא סקירה בלבד ומומלץ להתייעץ עם עורך דין.


בברכה
ספיר בן צוק, עו"ד
משפט מסחרי, בנקאות, קניין רוחני.
www.altavista.co.il