בעניין:
י
 
 
ע"י ב"כ
עו"ד שושני יהודית
התובע
 
נ  ג  ד
 
 
1. בע"מ
2. בע"מ
3. א
 
 
ע"י ב"כ
עו"ד לוי
הנתבעים
(שולחי הודעת צד ג')
 
נ  ג  ד
 
 
1. ד
2. ד
3. בע"מ
 
 
ע"י ב"כ
עו"ד ונגרובר
צדדי ג'
(שולחי הודעת צד ד')
 
נ  ג  ד
 
 

1.  מ

2.  בע"מ
 
 
ע"י ב"כ
עו"ד לירון
צדדי ד'
           
פסק דין
 
התובע טוען, כי רכבו עצר בדרך אחרי רכב משטרה שעצר לפניו, לפתע נפגע מאחור בידי רכב הנתבעים.
 
הנתבעים טוענים כי נפגעו מאחור בידי רכב צדדים ג' וכתוצאה מפגיעה זו, נהדפו ופגעו ברכב התובע. לאחר מכן נפגעו שוב מאחור, לאחר שרכב נוסף, שהגיע מאחור, פגע ברכב צדדים ג' והדפו אל רכבם.
 
צדדים ג' טוענים, כי רכבם עצר אחרי מספר כלי רכב אשר עצרו לפניו, לפתע הגיח רכב צדדים ד', פגע ברכב צדדים ג' מאחור והדף אותו אל הרכב שלפניו, הוא רכב הנתבעים.
 
על מנת להכריע במחלוקת, עיינתי בחומר הראיות שהונח בפני, הכולל את הודעות הנהגים (ברכב התובע, ברכב הנתבעים וברכב צדדים ג'), עיינתי בתמונות הנזק לרכב התובע ולרכב צדדים ג', ושמעתי את הנהג ברכב התובע, הנהג ברכב הנתבעים ונוסע שישב לצידו.
 
בסופו של יום לאחר איזון ושיקלול של כלל חומר הראיות, מצאתי, כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו.
 
העד,  הנהג ברכב התובע העיד כי הרגיש חבטה אחת מאחור (לאחר חריקת בלמים חזקה) וכי ראה במראה את רכב הנתבעים מתקרב לרכבו, מאחור, ופוגע בו.
כן מציין עד זה, כי לאחר פגיעה זו, שמע שתי פגיעות נוספות ואף ראה את סדר הפגיעות הנוספות, במראה.
 
מצאתי את גרסת עד התובע, אמינה, סדורה ורצופה, גם אין עניין לתובע ע"י מי יפוצה שכן כל כלי הרכב המעורבים בתאונה, שעמדו מאחורי רכב התובע, מבוטחים למועד הארוע.
 
בהתאם מצאתי כי התביעה, עפ"י הודעת צד ג', לא הוכחה.
בהתאם לגירסת הנתבעים, כמפורט בכתב ההגנה ובתביעה עפ"י הודעת צד ג', נפגעו מאחור פעמיים ונהדפו אל רכב התובע. עד הנתבעים מציין בעדותו כי רכבו נפגע פעמיים מאחור, כתוצאה מהפגיעה הראשונה נהדף אל רכב התובע. הוא מציין, כי המכה הראשונה היתה זו החזקה יותר.
הנוסע ברכב הנתבעים מציין, כי אכן שמע חריקת בלמים (כגרסת התובע), אך אינו יכול לציין האם נשמעה מקדימה או מאחור. לאחר מכן הרגיש חבטה אחת מאחור.
מצאתי את עדות עדי הנתבעים סדורה (בינם לבין עצמם ביחס למספר הפגיעות ברכבם) גם מצאתי את גרסת הנהג ברכב הנתבעים סתורה אל מול הודעתו נ/1, שכן בהודעה, מבין שתי המכות שקיבל רכבו מאחור, השניה היתה החזקה יותר ואילו בעדותו ציין כי המכה הראשונה היתה החזקה יותר.
למותר לציין,  כי גרסת הנתבעים נסתרת בידי עדות התובע.
 
לפיכך, בסיכומו של דבר, מצאתי לקבוע כי בהתאם לחומר הראיות שבפני, הפגיעה ברכב התובע, מאחור, מקורה ברכב הנתבעים, אשר לא שמר מרחק, פגע ברכב התובע וגרם לו נזק.
 
הנתבעים לא הרימו הנטל המוטל עליהם להוכיח כי פגיעתם ברכב התובע כאמור, מקורה בפגיעת רכב צדדים ג', אשר פגע ברכב הנתבעים מאחור והדף אותו לרכב התובע.
 
בהתאם, אני דוחה את התביעה על פי הודעת צד ג'.  לפיכך אין עוד מקום לדון בתביעה על פי הודעת צד ד' וזו נדחית.
 
לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייבת הנתבעים לשאת בנזקיו המוכחים של התובע כמפורט בסעיף 6 לכתב התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, כן ישאו באגרת המשפט כפי ששולמה ובשכ"ט ב"כ התובע בשיעור 15% בתוספת מע"מ.
הנתבעים ישאו גם בהוצאות צדדים ג' ו-ד'  בסך 785 ₪ (הכולל מע"מ), לכל צד.
 
המזכירות תשלח עותק פסק הדין למשרדי ב"כ ארבעת הצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, כ"ב בתמוז, תשס"ז (8 ביולי 2007), בהעדר הצדדים

עודכן ב: 08/04/2009