קבלת תביעה שיטרית של חברת נסטלה גלידות כנגד בעל בית קפה / עו"ד אילן ציאון

תקציר: התובעת הינה החברה המפיצה את גלידות נסטלה בישראל. התובעת חתמה על הסכמים עם בתי הקפה שבבעלות הנתבע בחופים בוגרשוב ופרישמן בתל אביב. בהסכמים התחייב הנתבע באמצעות חברות בבעלותו לרכוש מוצרים בשווי של 750,000 ₪ במשך 5 שנים. בגין התחייבותו זו קיבלו החברות מענקים מן התובעת. מנגד נתן הנתבע שיקים לביטחון להבטחת החזר המענקים אם וככל שהחברות לא יעמדו ביעדים. בשלב מסויים ביטלו החברות את ההסכמים בטענה להפרתו על ידי התובעת. התובעת, באמצעות פרקליטה עו"ד ציאון, תבעה את הנתבע לתשלום שטרי הביטחון שהפקיד בידיה בסך כולל של כ- 96,000 ₪. בית משפט השלום בתל אביב קיבל את התביעה במלואה וחייב בנוסף את הנתבע בהוצאות משפט בסך 12,000 ₪ בתוספת מע"מ.


בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו א 050690/00

בפני כב' השופטת ענת ברון תאריך: 14/03/2002

בעניין: נגה גלידות שותפות מוגבלת
ע"י עו"ד אילן ציאון התובעת
נ ג ד
א.ל
ע"י עו"ד ערן לב הנתבע


פסק דין

התביעה
1. התובעת, נגה גלידות, שותפות מוגבלת (להלן: "התובעת") אוחזת בשיק, ת/5, משוך לפקודתה על ידי הנתבע, א.ל (להלן: "הנתבע"), על סך 96,525 ש"ח לפרעון ביום 25/4/99 (להלן: "השיק").


5129371
5129371 משחולל השיק באי פרעון ודרישות לפרעונו נדחו על ידי הנתבע, הוגש השיק לביצוע בהוצאה לפועל על ידי התובעת.

לאחר דיון שהתקיים בבקשת ההתנגדות שהגיש הנתבע, הוסכם בין הצדדים כי הבקשה תתקבל ותצהירו של הנתבע שניתן בתמיכה לה, היה לכתב הגנה.

הרקע למתן השיק
2. עיסוקה של התובעת בייצור, שווק והפצה של גלידות ברחבי הארץ.נ

בעת הרלוונטית היה הנתבע המנהל ובעל השליטה המוחלטת (99% מהון המניות) בחברות לימא שירותי חוץ (1993) בע"מ (להלן: "לימא") וגארנית בע"מ (להלן: "גארנית").ב

לימה וגארנית הינן חברות המפעילות עסקי מזנון ובית קפה בחוף הים בתל-אביב (לימה וגארנית יכונו להלן, ביחד: "החברות").

3. ביום 22/5/97 כרתה התובעת הסכמים זהים לאספקת מוצריה עם כל אחת משתי החברות. ההסכם של התובעת עם לימא, ת/1, התייחס לבית העסק בחוף פרישמן (להלן: "הסכם לימא") ואילו ההסכם של התובעת עם גארנית, ת/2, התייחס לבית העסק שבחוף בוגרשוב (להלן: "הסכם גארנית"). (הסכם גארנית והסכם לימא יכונו להלן, ביחד: "ההסכמים").

בכל אחד מההסכמים נקבע כי הוא נעשה לתקופה של 5 שנים.

כנגד התחייבותה של כל אחת מהחברות לרכוש מן התובעת, מידי שנה, בכל אחת משנות ההסכם, מוצרים בסכום כולל של 150,000 ש"ח לשנה בתוספת מע"מ ובסה"כ 750,000 ש"ח בתוספת מע"מ ל-5 שנים (להלן: "היעדים"), נקבע בסעיף 6 לכל אחד מההסכמים כי לכל אחת מהחברות ינתן מענק מראש המותנה בעמידה ביעדים, בסכום של 82,500 ש"ח + מע"מ (להלן: "המענק").


אין מחלוקת כי המענק ניתן בזמנו על ידי התובעת.

4. בסעיף 11 לכל אחד מההסכמים נקבע:

"הלקוח יתן צ'ק אישי פקדון על הסכום הנ"ל:
82,500 ש"ח + מע"מ".ו

ואמנם, הנתבע נתן בידי התובעת שני שיקים אישיים שלו, בסכום של 82,500 ש"ח + מע"מ ובסה"כ 96,525 ש"ח, כל אחד. אחד משני השיקים הללו הוא השיק בו עסקינן.נ

בסעיף 6.3 להסכמים נקבע, לענייננו:

"הלקוח יהיה חייב להשיב את סכום המענק לנגה תוך 7 ימים מיום קבלת דרישה ראשונה בכתב מנגה בתוספת הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן מיום שניתן המענק ללקוח ע"י נגה עד ליום תשלומו המלא בפועל לנגה בתוספת מע"מ כחוק בגין הפרשי הצמדה בכל אחד מהמקרים הבאים:

(1) בכל עת שהלקוח לא יעמוד ביעדים.
(2) …..ב
(3) …..".ו

5. ביום 4/4/99 הודיע הנתבע לתובעת על הפסקת ההתקשרות עם התובעת (ראו: ת/3) ואין מחלוקת כי ממועד זה חדלו להתקיים קשרים עסקיים בין הצדדים להסכמים (להלן: "הודעת הביטול").

גם אין ולא יכולה להיות מחלוקת, לאור העדויות והראיות שהוצגו בפני, כי החברות לא עמדו ביעדים השנתיים של המכירות כאמור בהסכמים כתנאי למענק, לא כל שכן ביעדים הסופיים – 750,000 ש"ח + מע"מ ל-5 שנים - שכן עם מתן הודעת הביטול על ידי הנתבע, כעבור כשנה ו-10 וחצי חודשים בלבד ממועד תחילת ההסכמים , ממילא סוכלה על ידו כל אפשרות לעמוד ביעדים הסופיים.

אשר על כן, ביקשה התובעת להיפרע את סכומי השיקים, ובכך להשיב לידיה את המענק שהיה מותנה בעמידה ביעדים, כזכותה על פי הוראת סעיף 6.3 להסכמים.

אחד מהשיקים אמנם נפרע (להלן: "השיק הנוסף") ואילו השיק השני חולל כאמור באי פרעון ולא שולם גם לאחר דרישות בכתב (ת/4, ת/6, ת/7, ת/8). משכך, הוגש השיק לביצוע בהוצאה לפועל והוא נשוא הדיון כאן.

טענות הנתבע
6. בתצהירו של הנתבע שניתן בתמיכה לבקשת ההתנגדות והיה לכתב הגנה (להלן: "תצהיר ההתנגדות"), טען להגנתו כי לא חלה עליו החובה לפרוע את השיק מכל אחד מהטעמים הבאים:

א. ההסכמים מהווים הסדרים כובלים בכך שהם כובלים את החברות בהתקשרות בלעדית לטווח ארוך וכוונתם למנוע מהן רכישת מוצרים דומים מיצרניות מתחרות.

משכך, ההסכמים אינם חוקיים ואין לבצע שיק שניתן מכוחם (ראו: סעיפים 4-15 לתצהיר ההתנגדות).
ב. אין אפשרות לייחס שיק מסויים מבין שני השיקים, להסכם מסויים מבין שני ההסכמים. לפיכך, יש לראות את שני השיקים כפקדון אחד בגין שני ההסכמים.

אשר על כן ומאחר שלטענת הנתבע, בפועל קויימו ההסכמים מחצית מהתקופה הנקובה בהם, ובמשך תקופה זו גם קויימה הבלעדיות שניתנה לתובעת, הרי שאין התובעת זכאית אלא להחזר מחצית מסכום המענק וזאת באופן פרופורציונלי ליתרת תקופת ההסכמים.

משכך ומשנפרע השיק הנוסף, אין התובעת זכאית להיפרע עוד מהשיק נשוא הדיון, שכן ביצועו יהווה למעשה מתן תקופת בלעדיות – בשנתיים וחצי בהן לטענת הנתבע קויימו ההסכמים – ללא מתן תמורה מצד התובעת.

טענה זו נטענה על ידי הנתבע תחת הכותרת "טענת פרעתי" (ראו סעיפים 16-24 לתצהיר ההתנגדות).

ג. כנגד שני השיקים ובהם השיק נשוא הדיון, לא ניתנה כל תמורה, באשר על פי ההסכמים לא היה הנתבע מחוייב כלל ליתן שיק אישי, שכן בהסכמים צויין כי "הלקוח יתן צ'ק אישי" ו"הלקוח" על פי ההסכמים מוגדר כגארנית ולימא, לפי הענין (סעיף 25 לתצהיר ההתנגדות).

ד. לחלופין טוען הנתבע, כי כל אחד מההסכמים הינו למעשה הסכם למראית עין שכן "נוספו לו הסכמות וסיכומים בין הצדדים המרוקנים אותו מתוכנו והופכים אותו להסכם למראית עין" (סעיף 27 לתצהיר ההתנגדות).

לטענת הנתבע, סוכם כי התובעת תספק לחברות 600 שמשיות חוף מודפסות בכתובת פרסומת של התובעת ובכך תזכה האחרונה בפרסום ששוויו גבוה בהרבה מסכום המענק.

לגרסת הנתבע, המענק לא נועד להוות הנחה בגין עמידה ביעדים, כמצויין בהסכמים, אלא תמורה עבור הפרסום.

לפיכך ומשנהנתה התובעת מפרסום וקידום מכירות במשך שנתיים וחצי, ששווים גבוה בהרבה מסכום המענק, הרי שגם מטעם זה פרע הנתבע, לטענתו, את מלוא חובו (סעיפים 27-33 לתצהיר ההתנגדות).

בטרם אפנה לדון בכל אחת מהטענות הללו, אתייחס לנטל ההוכחה.

נטל ההוכחה
7. עסקינן בתביעה שטרית ובשיק שאין מחלוקת שניתן לבטחון ומטבע הדברים כולל בחובו תנאי שבמסירה.

בהתאם לחזקות שבפקודת השטרות [נוסח חדש], הנטל להוכחת תוכנו של התנאי וכי זה לא התקיים, מוטל על הנתבע (ראו: ע"א 205/87 ס.מ.ל סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 680).

ייאמר כבר עתה, כי לא רק שהנתבע לא הרים נטל זה, אלא שהוכח כי טענותיו נוגדות את הוראותיהם המפורשות של ההסכמים וכי אין בהן כל ממש, כפי שיפורט להלן.

הסדר כובל
8. כפי שכבר צויין, להגנתו טען הנתבע בתצהיר ההתנגדות, כי משניתן השיק מכוחם של הסכמים שהינם בגדר הסדר כובל, בהיותם במהותם הסכמי בלעדיות, שמטרתם למנוע מהחברות רכישת מוצרים שאינם של התובעת – הרי שההסכמים אינם חוקיים, ומשכך אין לבצע שיק שניתן מכוחם.

מטענה זו למעשה חזר בו הנתבע בסעיף 24 לסיכום טיעוניו, שם נאמר על ידו, מפי בא כוחו:

"מכיוון שהליכים אלה אינם נוגעים לאכיפתם של ההסכמים ת/1 ות/2, הרי ששאלת חוקיותם, לאור הוראות חוק ההגבלים העסקיים, אינה רלוונטית בשלב זה".נ

נוכח חזרתו של הנתבע מהטענה בדבר אי חוקיותם של ההסכמים – וטוב שכך, שכן זו לא הוכחה ולו לכאורה – ממילא אין עוד מקום לטענה לפיה אין לאכוף את ביצועו של השיק בשל כך שניתן מכוחו של הסכם בלתי חוקי כביכול.

שיק אישי
9. אין מחלוקת כי השיק הינו שיק אישי של הנתבע, וכמוהו גם השיק הנוסף.

מלכתחילה נטען על ידי הנתבע, כי מאחר שלא היה צד להסכמים, באשר אלה נכרתו עם החברות, ממילא לא ניתנה על ידי התובעת תמורה נגד השיקים הללו.ב

גם על טענה זו לא חזר עוד הנתבע בסיכום טיעוניו ובדין כך.

אמנם ההסכמים נקשרו עם החברות, אך בהיות הנתבע בעל השליטה המלאה (99% מהון המניות, לדבריו) ומנהל בחברות הללו, אין תימה כי משניתן לחברות מענק שצויין בהסכמים שהוא מותנה, בין היתר, בעמידה ביעדים, שאם לא יעמדו החברות ביעדים יחוייבו בהשבת המענק (סעיף 6.3 להסכמים), נתבקש הנתבע ליתן שיקים אישיים שלו כבטחון לביצוע התחייבויות החברות כאמור.

כך גם נאמר במפורש בתוספת בכתב יד בסעיף 11 להסכמים, כאשר צוין שם: "הלקוח יתן צ'ק אישי". אמנם "הלקוח" על פי ההסכמים הינן החברות, אך אין משמעות למתן צ'ק "אישי" של החברות, אלא אם כן הכוונה למתן שיק של אדם פרטי.

והראיה – שהנתבע אכן נתן שיקים אישיים שלו, ומשכך אינו יכול להתכחש לזכותה של התובעת לממשם בהתקיים התנאי שבמסירתם, מה גם שהודה שנתן את השיקים מכוחם של ההסכמים (ראו: סעיפים 8, 9 לתצהיר עדותו הראשית).

טענת "פרעתי" ו"הסכם למראית עין"
10. בתצהיר ההתנגדות טען הנתבע טענת "פרעתי" בשני היבטים:

א. בהיות ההסכמים הסכמי בלעדיות במהותם, לתקופה של 5 שנים, הרי משקויים כל אחד מההסכמים הללו מחצית מהתקופה אין התובעת זכאית אלא להשבת מחצית סכום המענק שניתן על ידה בגין שני ההסכמים, וזה הושב לה משנפרע אחד משני השיקים, הוא השיק הנוסף.

ביצוע השיק נשוא הדיון יהווה למעשה מתן תקופת בלעדיות ללא תמורה – כך לטענת הנתבע.ו
ב. לטענת הנתבע, ההסכמים הינם הסכמים למראית עין, כאשר ההסכם האמיתי שבין הצדדים אינו מענק מותנה תמורת עמידה ביעדים כפי שנאמר בהסכמים, אלא שהמענק ניתן בתמורה לפרסום וקידום מכירות באמצעות שמשיות הנושאות את הלוגו של התובעת אותן התחייבה האחרונה לספק לחברות על מנת שיוצבו בחופים שבהם מנהלות החברות את עסקיהן וכך תזכה התובעת בפרסום תמורת המענק.נ

משנהנתה התובעת מפרסום וקידום מכירות במשך שנתיים וחצי, ששווים גבוה בהרבה מסכום המענק – כך לטענת הנתבע – הרי שגם בכך פרע את החוב נשוא השיק.

11. ואולם, בעדותו ובסיכום טיעוניו לא עשה עוד הנתבע אבחנה בין שני ההיבטים דלעיל של טענת הפרעון, כפי שעשה בתחילה, אלא שקשר גם את טענת הבלעדיות עם טענתו האחרת בדבר היות ההסכמים למראית עין.

לשון אחר: עתה טוען הנתבע כי המענק הינו למעשה תשלום מיוחד שניתן הן עבור הבלעדיות במכירת מוצריה של התובעת והן בגין שירותי הפרסום, אף שבהסכמים נאמר כי המענק ניתן על תנאי שהחברות יעמדו ביעדים.

משכך, ראיתי לדון בטענת "פרעתי" ובטענה בדבר "הסכם למראית עין" תחת כותרת אחת, כאשר תחילה אתן את הדעת לנושא "הבלעדיות" ולאחר מכן לנושא "הפרסום".

הבלעדיות
12. בהסכמים עצמם אין כל אזכור או התייחסות מפורשת לבלעדיות הנטענת על ידי הנתבע.
לטענתו, כך נעשה כדי להסוות את היותם של ההסכמים בגדר הסדרים כובלים, כאשר על הבלעדיות ניתן ללמוד מכך שיעדי המכירות אותם קבעו הצדדים להסכם, מלכתחילה לא היו יעדים ריאליים, אלא כאלה שימנעו מהחברות כל אפשרות של רכישת מוצרים מגופים המתחרים בתובעת.

13. אלא, שהטענה בדבר היות ההסכמים למעשה הסכמי בלעדיות, לא הוכחה כלל ועיקר.

בהסכמים אין כל תניה המחייבת את החברות לרכוש סחורה דווקא מן התובעת.

יתר על כן, העובדה שלא מדובר בהסכמי בלעדיות נלמדת גם מכך שאי עמידה ביעדים שצויינו בסעיף 6 להסכמים אינה מהווה הפרת הסכם, אלא רק היעדר זכאות לקבלת המענק.

לא זו אף זו.

בעוד שבתצהירו טען הנתבע כי היעדים נקבעו על סמך קניות העבר של החברות (סעיף 14 לתצהיר עדות ראשית), הרי שבעת חקירתו ובסתירה לאמור, טען הנתבע כי "היעדים הם פיקציה" וכי "גם לפני כן לא קנינו בסכומים כאלה" (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 17-18; עמ' 11, שורות 10-11).

מכל מקום, הנתבע לא הציג מסמכים כלשהם, חשבונאיים או אחרים, בדבר היקף רכישותיו בשנים שקדמו להתקשרות בהסכמים עם התובעת, ומשכך גם לא הוכחה טענה נוספת שהעלה הנתבע בחקירתו, לפיה התובעת היא שקבעה, על דעת עצמה, את היעדים, כפיקציה וללא כל קשר עם צפי הרכישות של החברות בעת שנכרתו ההסכמים (ראו: עמ' 13, שורות 11-14).
14. עדותו של הנתבע היתה רצופת סתירות והתרשמתי שהיא מגמתית ולא אמינה. לא כן עדותו של מר נחום חוגי – מי שבעת הרלוונטית שימש כמנהל סניף מרכז של התובעת ועמד בקשר שוטף עם הנתבע, הן בעת המשא ומתן לכריתת ההסכמים והן במהלך ביצועם – אשר התרשמתי ממהימנותה.

משכך, מקובלת עלי גרסת התובעת, כפי שעלתה מעדותו של חוגי, לפיה היעדים נקבעו, מצד אחד, על סמך הצהרת הנתבע בדבר יכולת הרכישה של החברות שלו מאת התובעת, והערכת התובעת, מצד שני, על סמך נסיונה בשטח, שההצהרה אינה מוגזמת (עמ' 14, שורה 14 עד עמ' 15 שורה 6).

עולה מן האמור, כי ההסכמים אינם הסכמי בלעדיות ומכל מקום לא הוכח שהם כאלה.

משכך, נשמטת הקרקע מטענת הנתבע, לפיה המענק, בניגוד ללשון ההסכמים, היווה תשלום עבור תקופת הבלעדיות או כי ההסכמים הינם למראית עין מבחינה זו.

הפרסום
15. גם טענת הנתבע, לפיה המענק ניתן לחברות תמורת פרסום בחופים שבהם החברות מנהלות את עסקיהן, על ידי הצבת שמשיות הנושאות לוגו של התובעת שסוכם שהאחרונה תספק לחברות, נמצא שאין בה כל ממש.

הוברר מן העדויות, כי ככל שהיתה הסכמה בין הצדדים בדבר אספקת שמשיות כאמור על ידי התובעת לחברות, מדובר בהסכמה בעל פה המאוחרת להסכמים, אשר אינה עומדת בסתירה להם, כפי שגם אינה סותרת את התניית המענק בעמידת החברות ביעדים.

שוכנעתי מעדותו של מר חוגי, כי נושא השמשיות כלל לא היווה שיקול או פרמטר בהתקשרות בהסכמים עם החברות וכי בכל מקרה, משסופקו לחברות שמשיות, ה"הנאה" מהן היתה הדדית: מצד אחד זכו החברות בשמשיות להן הן זקוקות עבור עסקיהן ולטענת חוגי אף גובות כסף עבור השכרתן למבקרים בחופים, ומנגד זכתה התובעת בפרסום (עמ' 22, שורות 19-22).

16. נסיון הנתבע להיאחז ברישום על גבי החשבונית, נספח ד' לתצהירו, על מנת לקשור בין המענק לבין הפרסום, גם הוא לא יצלח.

ראשית דבר, נתברר בחקירתו של הנתבע, כי הכיתוב "עבור קידום מכירות חוף בוגרשוב" שעל גבי החשבונית שהוצאה על ידי גארנית עם קבלת המענק, נרשם על ידי הנתבע או עובד מטעמו (עמ' 10, שורות 12-13), ולתובעת לא היתה כל יד בכך.ב

שנית, המענק המותנה, במהותו אינו אלא תשלום אשר מטרתו, מטבע הדברים, קידום מכירות. קרי: אם יצליחו החברות לקדם את המכירות כראוי ומשכך להשיג את היעדים, יהיו זכאיות למענק.

יוער בהקשר זה, כי אף שלגרסת הנתבע שולם המענק בגין "בלעדיות" ו"פרסום" בתחום החופים שם מנהלות החברות את עסקיהן, הרי שאין זכר למילים אלה על גבי החשבונית, ונראה שלא בכדי.

17. גם העובדה שסכום המענק ננקב בתוספת מע"מ אין בה כדי להועיל לנתבע, בניגוד לטענתו.

המענק על פי מהותו, כעולה מההסכמים, הינו למעשה "הנחת מחיר" במידה שהחברות יעמדו ביעדים. מאחר שלמחיר מתווסף מע"מ כך גם להנחה בגינו.

18. נמצאנו למדים, כי אף הטענה כי המענק ניתן תמורת פרסום וכי במובן זה ההסכמים שנעשו הינם למראית עין, נמצאה חסרת בסיס ולמצער לא הוכחה.

בנסיבות אלה, טענתו של הנתבע, לפיה הרווח של התובעת מהפרסום גבוה בהרבה מהמענק, אינה רלוונטית, בהיעדר קשר בין המענק לבין הפרסום.

מבלי לגרוע מהאמור יצויין, כי שיעור הרווח של התובעת מהפרסום, כפי שנקב בו הנתבע – 400,000 ₪ - ננקב באופן ערטילאי וסתמי וממילא לא הוכח.

19. יוער בנקודה זו, כי בניגוד לקו ההגנה שנקט הנתבע לפיו השיק נועד להבטיח את החזרת המענק למקרה שהחברות לא יקיימו חיוביהן לבלעדיות ופרסום על פי ההסכמים, טענות אותן דחיתי, הרי שבחקירתו העלה גרסה חדשה – שלא בא זכרה לא בתצהיר ההתנגדות ולא בתצהיר עדות ראשית – לפיה השיק ניתן להבטחת אשראי שוטף (עמ' 11, שורות 14-16).

גם טענה זו אין לה כל אחיזה בחומר הראיות ובעובדות, כפי שנתבררו, ואינה אלא נסיון נוסף של הנתבע להתנער מחבותו, נסיון שיש בו, כשלעצמו, להעיד על חוסר אמינותו ומופרכות גרסתו.


אי העדת עדים רלוונטיים
20. לטענת הנתבע, יש לזקוף לחובת התובעת את העובדה שלא זימנה כעד מטעמה את מר אלי בירן, מי שהיה בעת הרלוונטית מנהל מכירות ארצי של התובעת וכיום מנכ"ל טמפו, כמו גם את מר אמיר מעוז שהחליף את בירן בתפקידו. דעתי היא, כי גם טענה זו אין בה כל ממש.

21. ככל שמדובר במעוז, לא היתה לו כל נגיעה להסכמים נשוא הדיון ולשיקים שניתנו מכוחם. אמנם במהלך הדיון נתברר כי היתה לו מעורבות בקשר עם הסכמים אחרים שנקשרו בין התובעת לנתבע, ת/15 ות/16, אך אלה התייחסו להלוואה שניתנה על ידי התובעת למטרה ספציפית של רכישת מיטות חוף על ידי הנתבע, אשר נאמר שתהפוך למענק אם ובמידה שיושגו היעדים.

אינני סבורה שיש בהסכמים אלו כדי להשליך על הדיון כאן, מה גם שהסבריו של מר חוגי לעניין הרקע להסכמים הללו מקובל עלי (עמ' 17 שורות 3-11). ברור גם, בניגוד לטענת הנתבע, כי אין המדובר בהסכמים ת/15 ות/16 בהכפלת היעדים, אלא באזכור אותם יעדים מקוריים, שהם נשוא ההסכמים ת/1 ות/2, כאשר באותה עת היתה ציפייה עדין מטעם התובעת, שגם אם לא עמד הנתבע ביעדים השנתיים יעמוד ביעדים הסופיים כעבור 5 שנים (עמ' 18, שורות 3-23). אלא, שכאמור, אפשרות זו סוכלה עם ביטולם החד צדדי של ההסכמים על ידי הנתבע.ו

22. אשר למר אלי בירן, אמנם נתברר כי גם הוא היה מעורב במשא ומתן שקדם לכריתת ההסכמים, אך כפי שהעיד מר חוגי ועדותו היתה אמינה, נטל חוגי חלק פעיל בכל מהלך המו"מ והוא גם זה שהיה בקשר יומיומי ושוטף עם הנתבע במהלך ביצוע ההסכמים (עמ' 21, שורות 22-23; עמ' 23, שורות 14-15).


בנסיבות אלה, לא היה כל צורך בעדותו של בירן.

יתר על כן, יוזכר כי נטל ההוכחה על הנתבע, בהיות התביעה תביעה שטרית, ואם סבר כי עדותו של מר בירן, יכול שהיה בה כדי לתמוך בגרסתו או לכרסם בגרסת התובעת, ניתן היה לצפות דווקא מהנתבע שיזמנו לעדות. זאת, שעה שמר בירן אינו עובד עוד בשירותי התובעת, מצד אחד, ומצד שני, העיד הנתבע שגם כיום הוא נמצא בקשרי עבודה עם בירן וביחסים טובים עמו (עמ' 13, שורות 5-6).

התנאי שבמסירה
23. משנדחו טענות הנתבע ומכל מקום לא הוכחו, בדבר היות ההסכמים למראית עין, הרי שאין לנו אלא את ההסכמים כהוויתם, על פיהם ברור כי התנאי שבמסירת השיק, לענייננו, הינו אי עמידה ביעדים.

אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי הנתבע לא עמד ביעדים (ראו: ת/13 ות/14) ואף סיכל את האפשרות כי אלה יתקיימו, משביטל באופן חד צדדי את ההסכמים (ראו: ת/3).

יוער בהקשר זה, כי טענת הנתבע כי אלה בוטלו בשל טענות שהיו לו כלפי החברה, אינה עולה בקנה אחד עם הודעת הביטול אשר בשוליה ראה הנתבע להודות לתובעת על השירות שניתן על ידה.

מכל מקום, משהתקיים התנאי שבמסירה ובהתאם להוראותיהם המפורשות של ההסכמים, קמה זכותה של התובעת להיפרע מהשיק.


סוף דבר
24. התוצאה היא שהתביעה מתקבלת, ואני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סכום של 96,525 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 25/4/99 ועד מועד התשלום בפועל.

כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

התובעת רשאית להמשיך בהליכי הוצל"פ במסגרת תיק הוצל"פ 7-99-04991-17לגביית סכומים אלה.

ניתן והודע היום 14/03/2002, במעמד: ________________________________
_________________________________________________________



ענת ברון, שופטת
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה