מינוי מומחה חוקר לבדיקת היקף נכסי הבעל בסכסוך גירושין

בס"ד

מינוי מומחה חוקר לבדיקת היקף נכסי הבעל בסכסוך גירושין

מאת: עו"ד תמר יוספי, עורכת דין ומגשרת

יחיא את יוספי – משרד עורכי דין

בפסק דין נדיר שניתן לאחרונה, נעתר ביהמ"ש לענייני משפחה לבקשת האשה ומינה מומחה – בעל סמכויות חקירה, שיקבע את היקף נכסיו של הבעל.

ערעורו של הבעל לביהמ"ש המחוזי נדחה, ואף בקשתו לרשות ערעור שהוגשה לביהמ"ש העליון, נדחתה!

מקרה שהיה כך היה:

נישואי הצדדים הגיעו למשבר עמוק, בגינו הגיעו לסוף דרכם.

הבעל הגיש תביעת גירושין בביה"ד הרבני, כנגד האשה. ומנגד האשה הגישה לביהמ"ש לענייני משפחה מספר תביעות, לרבות תביעה רכושית ותביעות לסעדים מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג.

עקב הקרע העמוק בין בני הזוג לא עלה בידם להגיע להסדר רכושי. בנוסף, עמד ביניהם מכשול עיקרי, שהינו חוסר האמון של האשה בטענת הבעל לגבי היקף נכסיו והכנסותיו.

חוסר האמון של האשה גדל עקב רכישת נכס יקר ערך במרכז הארץ, בהסכם נאמנות, אשר הבעל לא פירט את קיומו, בכתב ההגנה מטעמו.

לפיכך, במסגרת הדיון בביהמ"ש לענייני משפחה, הגישה האשה "בקשה להמצאת מסמכים ומינוי חוקר ו/או כונס נכסים".

ביהמ"ש קיבל את בקשת האשה והורה על מינוי מומחה חוקר, אשר רשאי לעיין ואף להזמין, במידת הצורך, את כל המסמכים שפורטו בבקשת האשה, ואשר קשורים לנכסיו ולהכנסותיו של הבעל.

בנוסף, נקבע כי בשלב הראשון ישלם הבעל את מלוא הוצאות המומחה החוקר, וחלקה של האשה בהוצאות יקוזז בעת ביצוע חלוקת הרכוש.

ביחס להחלטה זו הגיש הבעל בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי. ביהמ"ש המחוזי נעתר לבקשה, דן בה כערעור, אולם דחה את הערעור.

בערעור טען הבעל כי טעה ביהמ"ש לענייני משפחה, בכך שמינה מומחה בעל סמכות חקירה, החורגת מתפקידם של מומחים בשיטת המשפט האדברסרית. שהרי בשיטה האדברסרית, הצדדים מנהלים את המשפט, והשופט הוא פסיבי, ומשגיח שישמרו "כללי המשחק".

כאמור לעיל, ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור וקבע כי אומנם, ככלל, אין למנות מומחה בעל סמכויות חקירה בהליך אזרחי. אולם, הדברים שונים בהליך קדם משפט (טרם מסכת ההוכחות), ובוודאי כשזה מתנהל בבימ"ש לענייני משפחה. שאז יש לביהמ"ש סמכויות רחבות וחורגות מהמסגרת האדברסרית הרגילה.

בנוסף, קבע ביהמ"ש המחוזי, כי ביהמ"ש לענייני משפחה עשה שימוש נכון וטוב בסמכויותיו (שהינן נרחבות), כאשר מינה בודק וחוקר, במקום שהצדדים יתישו אחד את השני, את עורכי דינם, ואת ביהמ"ש בהבאת ראיות, בהתחמקויות מגילוי נכסים והכנסות, ובתכסיסים שונים ומשונים.

ביהמ"ש המחוזי ציין כי באמצעות מינוי מומחה – חוקר ניתן למנוע את אותן התחמקויות, טוב יותר, ע"י עשיית שימוש יעיל בכלים שניתנו לביהמ"ש לענייני משפחה.

הבעל לא אמר נואש, ועתר לביהמ"ש העליון, בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי.

ביהמ"ש העליון דחה את בקשת הבעל וקבע כי אף לגופו של עניין אין להתיר ערעור זה, שכן סדרי הדין בביהמ"ש לענייני משפחה מטרתם להביא לשקיפות יתרה ומורחבת בהליכים בין בני זוג, וזאת בדרך הנראית, לביהמ"ש לענייני משפחה, "הטובה ביותר לעשיית משפט צדק".

ביהמ"ש העליון קבע כי המחוקק הטיל חובות נוספות במסגרת גילוי מסמכים, בכל הנוגע להליכים בביהמ"ש לענייני משפחה (וזאת בשונה מהליך אזרחי רגיל), וזאת מאחר והמחוקק ביקש לעשות את ההליך בבימ"ש לענייני משפחה, שקוף וגלוי במיוחד, ולהטיל על הצדדים חובות מוגברות בכל הנוגע למסירת מידע.

למען הסר ספק, יצויין כי באמרו "שקיפות", הכוונה ליחסים בין הצדדים ואל מול ביהמ"ש, ולא לפומביות כלפי כולי עלמא, שאז המחוקק הגביל זאת וקבע כי ככלל דיון בבימ"ש לענייני משפחה יתקיים בדלתיים סגורות.

בנוסף, קבע ביהמ"ש העליון כי לביהמ"ש לענייני משפחה סמכות ייחודית ורחבה, גם בנוגע למינוי מומחים, במובן שביהמ"ש רשאי, אף ללא הסכמת אחד הצדדים, למנות מומחה מטעמו, שיגיש לו חוות דעת, לרבות ביחס לנכסים והכנסות שהצטברו אצל אחד מבני הזוג, במהלך הנישואין.

כל זאת על מנת להגן על בן זוג מפני פגיעה בזכויותיו הכספיות והרכושיות, בעת מועד איזון המשאבים וחלוקת הרכוש.