.jpg)
סעיף 94(א) לחוק המקרקעין קובע כי "מי שהשתמש בזכות הראויה להוות זיקת הנאה במשך תקופה של שלושים שנים רצופות רכש את הזיקה והוא זכאי לדרוש רישומה". משמעותו של סעיף זה היא כי מי שעשה שימוש רצוף במקרקעין, אשר אינם בבעלותו, במשך למעלה משלושים שנים, רוכש זיקה למקרקעין, ורשאי לרשום זיקה זו על שמו, כך שיוכל לעשות שימוש באותם המקרקעין גם בעתיד.
כך, לדוגמא, תוגדר זכותו של פלוני לעבור בחלקת חברו, על מנת להגיע לחלקה אחרת, או זכותם של חבר בני אדם לעשות שימוש בחלקה מסוימת, כזיקת הנאה.
סעיף 94(ב) לחוק המקרקעין מסייג את האמור לעיל, וקובע כי אם בעל המקרקעין מתנגד לשימוש, ומודיע על כך לעושה השימוש בזכות, הרי שלא תיווצר זיקת הנאה.
מה קורה במצב בו בעל המקרקעין כלל לא יודע כי המקרקעין הינם בבעלותו, ומשכך לא נתונה הסכמתו לשימוש בקרקע, ומאידך גם אין הוא יכול להתנגד לשימוש היוצר זיקה?
מחד, הקביעה כי ניתן לרשום זיקת הנאה על מקרקעין מכוח שימוש לאורך שנים, כשהבעלים כלל לא ידע כי הם בבעלותו, עשויה להוות פגיעה קשה ואף לא הוגנת בבעל המקרקעין. מאידך, הפגיעה בזכאי לזיקת ההנאה עשויה אף היא להיות קשה מאוד, בשל כך שהסתמך על אותה זיקה, ובהתחשב בכך שבעל המקרקעין כלל לא דרש את זכויותיו במקרקעין כל אותן שנים.
לכאורה נדמה כי סיטואציה כזו לא תתרחש כיום, כשישנו רישום מוסדר של הקרקעות, אלא שסוגיה זו עלתה לא פעם במושבים, בהם המשקים אינם מתוחמים, וההתנהלות של בעלי המשקים היא של שיתוף, או, למצער, של חוסר ידיעת הגבולות. כך קורה כי במושבים, לעתים קרובות עושים בעלי הנחלות שימוש במקרקעין של שכניהם מתוך חוסר ידיעה.
האם במצב כזה ניתן לומר כי נוצרת זיקת הנאה?
יתרה מכך, במושבים סוגיה זו סבוכה אף יותר, שכן עסקינן בקרקעות בבעלות מינהל מקרקעי ישראל, בהן לא ניתן לרכוש זיקת הנאה (אם כי ראוי לציין כי ישנם מספר פסקי דין בהם נקבע כי תתכן זיקת הנאה במקרקעי ציבור).
לאחרונה נידונה שאלה זו בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע. התובעים, בעלי משק במושב, עשו שימוש רצוף בשביל גישה הסמוך לביתם במשך למעלה משלושים שנים, לצורך מעבר לחלק האחורי של ביתם. התובעים ביקשו להכיר בזיקת הנאה שרכשו מכוח שנים, לאחר ששכניהם, אשר ביקשו לגדר את ביתם, גילו כי שביל הגישה מצוי בשטחם, וגידור ביתם ימנע מהתובעים לעבור בו.
בכתב תביעתם טענו התובעים, בין היתר, כי רכשו זיקת הנאה בשביל הגישה בשל השימוש הרצוף שעשו בו במשך למעלה משלושים שנים. לטענתם, אי ידיעת הבעלים על זכותם מהווה שימוש נוגד, שכן לא ניתנה הסכמת הבעלים לשימוש במקרקעין, וכן חזקה על בעל מקרקעין שהיה מתנגד לשימוש במקרקעין השייכים לו אם היה יודע על בעלותו בהם. לעומתם, טענו הנתבעים כי אי ידיעה אינה מהווה שימוש נוגד.
על אף שבערכאה הראשונה נקבע כי בנסיבות המקרה קיימת זיקת הנאה, הפך בית המשפט המחוזי את ההחלטה, ולמעשה חזר על העמדה הרווחת לפיה זיקת הנאה מבוססת על שימוש נוגד, משמע שימוש בניגוד לרצון הבעלים, תוך שקבע כי אי ידיעת הבעלים אודות זכות הבעלות שלהם בקרקע, אינה עולה כדי שימוש נוגד. בית המשפט אף התייחס לשאלת קיומה של זיקת הנאה במקרקעי ציבור וחזר על הגישה הרווחת לפיה לא ניתן לרכוש בהם זיקת הנאה.
נראה כי פסיקתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה אינה המילה האחרונה בתחום, זאת לאור פסקי הדין הסותרים אשר ניתנו בעניין. לפיכך, רצוי להיוועץ בעורך דין המתמחה בתחום הן לצורך רישומה של זיקת הנאה והן לצורך התנגדות לרישום זכות שכזו.
מאת: עו"ד תמיר יחיא ועו"ד אלי סלהוב, תמיר יחיא את אלי סלהוב - משרד עו"ד ונוטריון.
רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
.jpg)
.jpg)
