בס"ד מאמר מס' 8
הסכם ממון - משמעותו
מאת: תמר יוספי, עורכת דין ומגשרת
יחיא את יוספי, משרד עורכי דין
חוק יחסי ממון בין בני-זוג, תשל"ג (1973), הינו החוק המסדיר את היחסים הרכושיים שיחולו בין בני זוג במקרה של פקיעת הנישואין, היינו במקרה של גירושין או פטירה, והוא חל על כל הזוגות שנישאו לאחר התאריך 1.1.74. על פי החוק, עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל הנכסים, אשר בני הזוג צברו במהלך חייהם המשותפים, לרבות, נכסי מקרקעין, מכוניות, חסכונות, קופות גמל ועוד.
על פי החוק, ההסכם חייב להיעשות בכתב וחייב לקבל אישור של בית המשפט או של בית דין רבני. אולם, אם ההסכם נעשה על ידי בני זוג לפני הנישואין – ניתן לאשר אותו גם אצל נוטריון ללא צורך לפנות לערכאות שיפוטיות.
יודגש כי עריכת הסכם ממון בכתב ואישורו על ידי רשות מוסמכת – הינם תנאים מהותיים, כלומר, הסכם ממון שלא קיבל את האישור הדרוש לו על ידי הגוף הנכון, הינו חסר כל תוקף משפטי או ערך כלשהו. אישור ההסכם ינתן, רק לאחר שביהמ"ש או ביה"ד הרבני, נכח שבני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בו, בהסכמה חופשית, ותוך שהבינו את משמעותו ואת תוצאותיו.
ביחס להסכם ממון שלא אושר: לא ניתן להסתמך עליו ולא ניתן לתבוע רכוש על פיו. בהקשר זה יצוין כי ניתן לנסות וללמוד מהסכם כזה, בדיעבד על כוונת הצדדים אך לא תמיד ולא בהכרח. לעיתים דווקא העובדה שההסכם לא אושר יכולה להעיד על כך שאחד הצדדים לא הסכים לו ועל כן לא אושר ההסכם בסופו של דבר. מסיבה זו, חשוב לקבל ייעוץ משפטי ולא להסתפק בניסוח הסכם ע"י הצדדים בעצמם.
הסכם ממון הינו הדרך היחידה להסדיר את חלוקת הרכוש באופן שונה מזו הקבועה בחוק, במקרה של פקיעת הנישואין. ולמעשה הסכם ממון מקבל משמעות במצב של גירושין או פטירה.
המציאות מראה כי לעיתים נושא הסכם הממון גורם לאי נעימויות בין בני הזוג, בעיקר כאשר מדובר בבני זוג שאינם שקולים, היינו אחד מהם בעל הממון והרכוש, והשני עם פחות נכסים, אם בכלל. אולם עו"ד מיומן יוכל לעזור לצדדים להגיע לפתרונות יצירתיים, ולהסכם מאוזן ומכובד שיהיה מקובל על כל הצדדים ואשר יגן על האינטרסים הלגיטימיים של שני הצדדים.
בכל מקרה, אי – הנעימות בתחילת הדרך עדיפה על פני עימותים קשים, במידה וחלילה היחסים בין בני הזוג יקלעו למשבר עמוק.
יתרונותיו של הסכם ממון
1. חתימה על הסכם ממון הוגן מבטיחה כי בן הזוג לא נישא מסיבות כלכליות. במידה וקיים פער כלכלי גדול בין הצדדים, עלול לעלות חשש מסוים לפיו, מי מבני הזוג נישא משיקולים כלכליים גרידא. חתימה על הסכם ממון, שאינו מעניק יתרונות מופלגים לצד זה או אחר, עשויה להפיג חשש זה.
2. מנגד, הסכם ממון מבטיח כי צד שלקח חלק פעיל במערכת הזוגית, גם אם לאו דווקא בחלק הכלכלי, ואשר הנכסים המשותפים לא נרשמו על שמו, ואין לו בהכרח שליטה עליהם, לא ייצא מן המערכת הזוגית, ללא חלק בזכויות המשותפות, שהרי איש לא היה מעוניין להקדיש חלק משמעותי מחייו למערכת זוגית ממנה יצא ללא רכוש. הסכם ממון מפיג אף חשש זה.
3. להסכם הממון היכולת למנוע סחיטה של אחד מבני הזוג את האחר. לא אחת, כאשר הנישואין מגיעים למשבר עמוק, ישנו צד שמעוניין יותר להתגרש וצד המעוניין בכך פחות. בהיעדרו של הסכם ממון, הצד המעוניין להתגרש עשוי יהיה לוותר על חלק נכבד מזכויותיו, על מנת לזכות בגט המיוחל.
במידה וקיים הסכם ממון, ניתן במידת הצורך, לכפות את ביצועו ואת תנאיו הרכושים, והצד שאינו חפץ בגירושין לא יוכל להציב תנאים סחטניים ולדרוש יותר ממה שהוסכם.
4. בנישואין שניים - הסכם ממון יכול להגן על ילדים מנישואין קודמים ועשוי אף לשפר את יחסיהם עם בן הזוג החדש. לעיתים נקלעים למצב בו עלולים ילדים מנישואים קודמים לחשוש לירושתם. אולם, אם ההורה הנישא מחדש יחתום עם בן זוגו על הסכם ממון, המבטיח את חלקם של ילדיו ברכוש (ויערוך במקביל גם צוואה) ירגיע הדבר את ילדיו, אשר ידעו כי הם אינם עומדים להפסיד את רכושו של ההורה, לטובת אדם זר מבחינתם. הדבר עשוי אף להיטיב את היחסים בינם לבין בן הזוג החדש, ולמנוע חשדנות מיותרת. לעומת זאת, בהעדר הסכם ממון וצוואה, בן הזוג החדש יירש חלק מן הרכוש, וחשש מפני כך עלול לגרום לכעס ולמרירות אצל הילדים מהנישואין הראשונים. כפועל יוצא מכך, עלול הדבר לפגוע באווירה המשפחתית, ובקירוב הלבבות.
מה דינו של פסק דין לגירושין ?
חוק יחסי ממון קובע כי הסכם בין בני זוג, שאושר בפסק דין לגירושין ע"י ביה"ד הרבני, דינו כדין הסכם ממון שאושר לפי החוק.
סוגיה זו הגיעה לפתחו של ביהמ"ש, והמקרה שהיה כך היה:
בני זוג שנישאו, החליטו להתגרש לאחר 21 שנות נישואין.
כחלק מהליך הגירושין נערך ביניהם הסכם, אשר קיבל תוקף של פס"ד, בהתאם לחוק יחסי ממון. אולם, זמן קצר לאחר הגירושין, שבו בני הזוג לחיות יחדיו, ואף נישאו בשנית.
לאחר הנישואין השניים, נערך בין בני הזוג הסכם נוסף, אשר לא קיבל את אישורו של ביהמ"ש.
תביעת הבעל להצהיר כי ההסכם הראשון בטל, נדחתה. הבעל הגיש ערעור על כך ובערעור נפסק כי: העובדה שבני הזוג נישאו מחדש, אינה פוגעת בתוקפו של ההסכם הראשון, ואף אינה יכולה לעשות זאת. עוד נקבע כי תנאי ההסכם הראשון נתממשו עם הגירושין (פקיעת הנישואין). ביהמ"ש פסק כי מאחר וההסכם השני לא קיבל אישור בהתאם לחוק יחסי ממון, הרי שהוא נשאר בגדר הסכם "רגיל", שעליו חלים דיני החוזים "הרגילים".
בנוסף, נפסק כי אם בני הזוג התכוונו לשנות את ההסכם הראשון, היה עליהם לפעול בהתאם לחוק יחסי ממון, היינו, לערוך את השינוי בכתב ולאשר אותו בביהמ"ש. ובלי אישור כזה, יש לראות את ההסכם הראשון, שהינו בבחינת הסכם ממון, כהסכם שלא שונה.
אין האמור במאמר זה כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי.
.jpg)
-min(2).jpg)
