חשבתם פעם מדוע לבני זוג שמחליטים לסיים את חיי הנישואין שלהם קוראים "גרושים"? עצם הבחירה במילה שמשמעה גירוש, שילוח, הרחקה בכוח, גלות, גורמת למתגרשים להרגיש מעין "סוג ב'", אנשים שסילקו אותם בבושת פנים מאיזשהו סטטוס. המילה כל כך שלילית, שברור שהיא משפיעה אוטומטית על תפיסת בני הזוג את התהליך ואת עצמם, ועל התאוששותם לאחר מכן.


גם ילדים, שנאלצים להתמודד עם פרידת הוריהם ועם השינויים שלאחר מכן, מתביישים לספר לחברים שהוריהם גרושים. פירוש המילה ואפילו הצליל שלה, עושים רושם רע ומציגים את מצבם באור שלילי. הם מיד הופכים להיות מסכנים. אומללים. פגיעים. חוליה חלשה.


תארו לעצמכם את אותם ילדים חושבים לעצמם: מי יותר אשם מבין ההורים. אבא שגירש את אמא או אמא שגרמה לכך שאבא יגרש אותה.... ואולי הגירוש נעשה בכלל באשמתנו, הילדים?!


אחת ההגדרות במילון אבן - שושן למילה "גרושה" היא: "אישה שבעלה מאס בה". האם עובדתית נכון שבעל תמיד מגרש את אשתו? מובן שלא. נשים בעלות דעה ורצון משלהן מחליטות בעצמן אם טוב להן בנישואין אם לאו. אז גם כשהן יוזמות את הפרידה, עדיין הן צריכות להיחשב מגורשות, או רחמנא ליצלן - מאוסות?!


נתונים סטטיסטיים אחרונים מעידים שכמעט כל זוג שני מתגרש. למען הדיוק - 4.5 מתוך 10 זוגות מתגרשים. האם אנחנו רוצים שיסתובבו במדינתנו המשפחתית כל כך הרבה נשים "מגורשות" או גברים "מגרשים"? האם לא הגיע הזמן לשנות בחוק את ההגדרה המשפטית הטעונה הזו להגדרה יותר חיובית, או לכל הפחות נייטרלית? מילה עם אסוציאציה פשוטה, שמשמעה "לא נשואים". פנויים להיכרות. הגדרה שמאפשרת לאותם בני אדם שחוו את ההליך המורכב הזה להאמין שהם עדיין טובים, מוערכים, מוכשרים, רצויים.


מה דעתכם על המילה הנפלאה "חופשיים"? ומה עם פשוט "פנויים"?

כתבה זו הינה אינפורמטיבית בלבד ואין לראות בנאמר בה תחליף לייעוץ מקצועי אישי כלשהו

 


עודכן ב: 07/08/2013