גמלת פרישה מוקדמת - משכורת או פנסיה?

 

זוג נשוי נפרדו לאחר 23 שנות נישואין, אולם לא התגרשו בשל סירוב האישה. במסגרת ההליכים המשפטיים ביניהם נקבע בפסק-דין כי האישה זכאית למחצית מזכויות הפנסיה שצבר הבעל מהיום שנישאו ועד היום שנפרדו. המועד לקבלת הכספים בעת שיפרוש הבעל ממקום עבודתו.

 

חמש שנים לאחר הפרידה, חתם הבעל על הסדר פרישה מוקדמת במקום עבודתו, לפיו תמורת פרישתו המוקדמת, יקבל הבעל גמלה חודשית במקום משכורתו החודשית. עם היוודע לאישה אודות ההסדר, הטילה האישה בלשכת ההוצאה לפועל עיקול על מחצית מכספי הגמלה החודשית, כדי לממש את זכויותיה.

 

תוצאת העיקול היתה שהאישה קיבלה מחצית מהגמלה ברוטו, בעוד הבעל קיבל מחצית מהגמלה נטו לאחר ניכוי מס. פעולה זו הותירה בידי הבעל סכום נמוך בהרבה מהסכום שאשתו קיבלה.

 

בית המשפט המחוזי בחיפה נתבקש לקבוע מהוהסכום המגיע לאישה מכספי הגמלה ששולמה לבעל - קרי - האם האישה זכאית למחצית מהברוטו או למחצית מהנטו לאחר ניכוי מס.

 

בית המשפט קבע כי הזכות לגמלה הינה זכות אישית של המקבל ואיננה עבירה. זכות האישה למחצית בגמלה נובעת במקרה זה מהסכם הפרידה עם הבעל, ולכן על חלוקת הגמלה בין בני הזוג להיות הוגנת ושווה, וצריכה להתבצע לאחר ניכוי המס.

 

שאלה נוספת שבית המשפט הכריע בה היא האם הגמלה החודשית שהבעל קיבל בהסדר פרישתו המוקדמת היא כביכול במקום משכורת חודשית, שאז האישה לא זכאית למחצית ממנה, או שמא פנסיה לכל דבר ועניין?

 

נקבע, כי הגמלה בגין הפרישה המוקדמת היא פנסיה לכל דבר ועניין, וכי חישוב חלקה של האישה בגמלה ייעשה מתוך הסכום נטו לאחר ניכוי המס ולאחר הפחתת החלק היחסי של האישה בגין השתתפותה בתשלום המס.

 

עמדה זו עומדת, אגב, בניגוד להמלצת ועדת שוחט, שמונתה על ידי שר המשפטים בשנת 2008, לפיה במקרה של פרישה מוקדמת הממומנת על ידי המעביד, יש לראות בכספי הפנסיה המוקדמת כתחליף שכר לעובד, ולא כקצבת פרישה, בכדי לעודד הסדרי פרישה עם עובדים לטובת רה-ארגון והתייעלות המעביד. ועדת שוחט חוששת שהסדרים כאלו לא יתקבלו על דעת עובדים, אם אלו יידעו שעליהם לחלוק עם בן זוגם לשעבר את כספי הפנסיה המוקדמת.

 

לטעמי, החלטת בית המשפט ראויה ומאוזנת בהחלט, אולם הדרך הפשוטה והיעילה ביותר למנוע עומס תביעות בבתי המשפט בעניין זה, היא לחוקק חוקים מסודרים ומפורטים, שיהא אפשר להתבסס עליהם בעת הצורך.