הגנה עצמית לאור חוק העונשין

בחוק העונשין קיימת שורה של סעיפי "הגנות". ההגנות מתארות שורה של מצבים שונים, המובילים לביצוע עבירות. אדם שביצע עבירה, בשל אחד מאותם מצבים, יהיה פטור מאחריות פלילית.

הגנה עצמית הינה אחת מן ההגנות הללו, שבהתקיים התנאים המקימים אותה, לא יהיה אדם אחראי לביצוע עבירה אף אם ביצעה, בטענה כי הגן על עצמו.

חובת ההוכחה להתקיים הגנה עצמית, או כל הגנה אחרת, חלה על הסנגוריה. רמת ההוכחה הנדרשת איננה כרמת ההוכחה שעל התביעה לעמוד בה להוכחת אשמה של אדם, וכיום, להבדיל מבעבר, ספק בלבד בעניין זה, צריך להוביל לזיכוי.

יצוין, כי הפסיקה פיתחה ופירשה את הגנת ההגנה העצמית האמורה בחוק, וקבעה שורה של תנאים להתקיימה.

ניתן לומר באופן כללי, כי המקרים הנכנסים בגדר ההגנה, ומביאים לזיכוי בשל טענת הגנה עצמית, אינם רבים. כך, לא כל מקרה בו אדם תקף, רק לאחר שהותקף בעצמו, חוסה בגדרה של הגנה זו.

בהתאם ללשון החוק אדם יהיה פטור מאחריות פלילית אם עשה מעשה על מנת להדוף תקיפה שלא כדין, כאשר הדבר היה דרוש באופן מיידי, וכן כאשר המדובר בתקיפה שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחיים, בחירות, בגוף או ברכוש – אם שלו אם של אדם אחר.

מתוך כך, כאשר אין הדבר דרוש באופן מיידי, קרי ניתן להגיב אחרת על מנת למנוע אותה תקיפה, כולל לעזוב המקום וכיוצ"ב, לא תחול ההגנה.

כמו כן, נקבע, כי כאשר הטוען להגנה עצמית, הגיב שלא במידה הנדרשת למניעת התקיפה, הרי שאין מדובר בהגנה עצמית.

עוד ברור מלשון הסעיף, כי הדברים אמורים אך כשהמדובר בסכנה מוחשית.

תנאי נוסף הינו, כי אם אדם הביא בהתנהגותו הפסולה את התקיפה, ויכול היה לצפות מראש את התפתחות הדברים, לא תחול ההגנה.

יש לציין כי כלשון הסעיף שצוינה לעיל, הרי שברור כי צריך להיות המדובר אך ורק בתקיפה לא חוקית, כך שכאשר מדובר בהפעלת כוח חוקית, ברור כי לא תתקיים ההגנה.

כך, כאשר יש מקרה מובהק שעל פניו מתאים לגדרי ההגנה, לאחר בחינת הפרמטרים האמורים לגבי אותו מקרה, על הסנגור המטפל לטעון לחפותו של אותו אדם. בשים לב לשינוי שחל בחוק, כאמור לעיל, הרי שהנטל המוטל על ההגנה הינו הקמת ספק בלבד בעניין זה, שאם לא ייסתר, הרי שבסיומו של הליך יזוכה הנאשם.

מידע זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ושימוש בו ו/או יישומו לגבי מקרה ספציפי הינו באחריות הקורא בלבד.