הכלל הוא שעובד המפוטר על ידי מעסיקו, זכאי לפיצויי פיטורין, ואילו עובד המתפטר מיוזמתו, אינו זכאי לכך. על נושא זה נמתחה ביקורת רבה, בין היתר עולה הטענה כי הבחנה זו עלולה להביא לתוצאות לא רצויות. כך לשם הדוגמא, ייתכן כי עובד ינסה להביא לפיטוריו באמצעות התנהגות לא נאותה כל זאת על מנת שיהיה זכאי לפיצויי פיטורים, וזאת במקום לסיים בצורה ראויה והוגנת את יחסיו עם המעסיק, שאם לא כך, לא יפוצה.

 

גם הרציונאליים העיקריים העומדים מאחורי חובת פיצויי הפיטורים בעת פיטוריי עובד הביאו לשינוי המגמה בפסיקה והחקיקה לפיה, במקרים מסוימים יש להטיל על המעביד חובה לפצות, עובד שמתפטר.

 

אחד הביטויים למגמה זו מצוי בחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963. חוק זה קובע הסדר של 'התפטרות בדין פיטורים'. לפיו במספר סיטואציות, בהתמלא שאר התנאים המופיעים בחוק, יהא המתפטר זכאי לפיצוי. נמנה חלק מהן:

 

1. התפטרות עובדת עקב שהייתה במקלט לנשים מוכות

2. פטירה או פשיטת רגל של המעביד, ואם מדובר בתאגיד, פירוקו או מחיקתו

3. פטירת העובד

4. התפטרות העובד עקב מצב בריאותו הלקוי

5. התפטרות לרגל העתקת מקום מגורים

6. התפטרות הורה על מנת לגדל את ילדו

7. התפטרות עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה.

 

לעניין נושא התפטרות עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודה- יש להבהיר, כי לא כל שינוי בתנאי העבודה, שאינו לרוח העובד, נחשב להרעה מוחשית בתנאי העבודה המזכה את העובד בפיצויי פיטורים במקרה בו הוא מתפטר. שהרי למעביד מוקנית זכות יסוד לנהל את עסקו בצורה הנראית לו, כל עוד אין פגיעה משמעותית בעובד.

 

אם כך, שינוי בתנאי העבודה ייחשב להרעה מוחשית אם מבחינה אובייקטיבית, לא ניתן לדרוש מאדם סביר שימשיך לעבוד בתנאים אלו. מפסיקת בתי הדין לעבודה ניתן ללמוד אילו מקרים ייחשבו להרעה מוחשית בתנאי העבודה, ואילו לא.

 

כך למשל, בתי הדין פסקו כי שינוי משמעותי במיקום העבודה ובדרכי ההגעה אליה המסופקים לעובד, ייחשב לעיתים כהרעה מוחשית בתנאי העבודה, זאת בהתחשב בין השאר במצבו הבריאותי ובגילו של העובד, המשפיעים באופן משמעותי על יכולת הניידות שלו. כמו כן נקבע בפסיקה כי גובה השכר הוא רכיב משמעותי ביחסי העבודה שהרי הוא מהווה אחד השיקולים העיקריים של עובדים בבחירת מקום עבודה, על כן הפחתה בשכר בדרך כלל תיחשב להרעה מוחשית בתנאי העבודה.

 

נקודה חשובה שיש להביא לתשומת הלב לפני נקיטת צעד משמעותי כהתפטרות, היא החובה החלה על העובד להתריע בפני המעביד על כוונתו להתפטר בשל ההרעה המוחשית בתנאי העבודה וזאת על מנת לאפשר למעביד לתקן את ההרעה. אם לא יעשה כן העובד, הדבר עשוי לשלול את זכאותו לפיצויי פיטורים. אולם, כאשר לפי נתוני המקרה מירב הסיכויים הם כי ההתרעה בפני המעביד לא תוביל לשינוי כלשהו, לא מוטלת חובה כזו על העובד.

 

מובן שכל מקרה יידון לגופו, בהתחשב במאפיינים הספציפיים של העובד, המעביד, וסוג העבודה. בכל שאלה ובעיה בנושא מומלץ להיוועץ בעורך דין מומחה בתחום לשם מימוש זכויות אופטימאלי.

 

מאמר זה נכתב על ידי עורכת הדין יעל פרי . 

רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.