נהיגה בשכרות: כיצד מתמודדים עם אישום?

בתיקי תעבורה בהם נעשה שימוש במכשיר לבדיקת אלכוהול מסוג ינשוף (דרגר) קיימות מספר טענות אותן סנגור מומחה בתחום יוכל לטעון בפני בית המשפט, ואשר יש בהן כדי להפריך את הבסיס הראייתי ולהוביל לזיכוי הנאשם.

טענה אחת הינה טענה לפיה בדיקת האלכוהול אינה תקינה וזאת מאחר ובין שתי נשיפות אותן נשף נהג למכשיר הינשוף, ישנו פער העולה על עשרה אחוזים.

בפסק הדין המנחה בעניין מכשיר הינשוף, פרשת "עוזרי" בית המשפט בחר שלא להכריע בסיטואציה זו ולפיכך, סוגיה זו עולה לאחרונה במקרים רבים אשר הגיעו שוב לבית המשפט להכרעה.

תקנה 169ז(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 אוסרת על נהיגה או הנעת רכב במצב שכרות. לפי תקנה 169א לתקנות ייחשב אדם שיכור אם ריכוז האלכוהול בדמו עולה על 50 מ"ג אלכוהול במאה מיליליטר דם או אם ריכוז האלכוהול עולה על 240 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף.

איך פועל מכשיר הינשוף?

מכשיר הינשוף פועל באופן שהנבדק נושף אוויר מראותיו אל צינורית אשר מחוברת למכשיר באמצעות פיה סטרילית, האוויר נכנס אל תא מדידה ונמדד באמצעות שני חיישנים: חיישן EC מפעיל זרם חשמלי אשר עוצמתו משתנה לפי כמות האלכוהול, וחיישן IR מקרין גלי אינפרא אדום על דגימת האוויר. אם הפער בין שתי התוצאות אינו גבוה מ-10%, מדידת הינשוף תיחשב תקינה.

בהתאם לחוק, מדידה כפולה העולה על פער של עשרה אחוזים אינה תקינה. אולם, בחוק קיימת לקונה (חוסר) באשר לעובדה האם מדובר בפער של עשרה אחוזים בין אותם חיישנים או באם מדובר בפער כללי של עשרה אחוזים.

מה נחשב למדידה פסולה?

פער העולה על עשרה אחוזים בין שתי הנשיפות אותן נתן הנהג ולכן מדידה זו פסולה. בית המשפט מזכה בתת"ע 6054-02-15 מ"י נ' ארזואן, בית המשפט לתעבורה בבאר שבע מקבל את טענת ההגנה לפיה קיים הנאשם מעבירה של נהיגה בשכרות בשל אי תקינות המדידה אותה ביצע מכשיר הינשוף.

בימים אלו בית המשפט המחוזי ידון בערעור שהוגש על ידי המדינה ועתיד להכריע בסוגיה. ויודגש, המדובר בסוגיה חשובה בעניין מדידות מכשיר הינשוף ואמינותו שכן, תהיה לכך השלכה משפטית על מספר רב של תיקים, בהם קיים פער זה בין שתי הנשיפות אותן נתן נהג שנעצר לבדיקה.

משרדנו מטפל בימים אלו בתיק אלכוהול מיום 28/2/15 אשר תוצאת הינשוף הראתה פער העולה על עשרה אחוזים, כאמור, בתיק זה טרם ניתנה החלטה על ידי בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה ואולם מדובר בטענת הגנה חשובה ביותר אשר יש בה כדי להוביל לזיכוי נאשם כאמור.

נאשם בשכרות פעם שלישית שנגזר עליו מאסר על תנאי ונתפס בפעם נוספת נוהג בשכרות, צפוי לרצות עונש מאסר בפועל בנוסף לפסילה ממושכת של שנים.

בעפ"ת 46236-10-15, פוגל רוברט נגד מדינת ישראל הוגש ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בפתח תקווה, אשר גזר נגד נאשם 12 חודשי מאסר בפועל, קנס של 5,000 שקלים, ופסילה בפועל למשך 7 שנים. הערעור נסוב על חומרת העונש, המדובר במדידה גבוהה של 595 מיקרוגרם בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה ותקנה 169ב לתקנות התעבורה.

בית המשפט המחוזי קבע כי שגא בית המשפט קמא, משלא קבע מתחם ענישה הולם, ומשלא נתן משקל לשיקולי השיקום שעבר המערער, על אף הוראות סעיף 40 ד' לחוק. בית המשפט בערעור קבע כי טעה בית משפט קמא משלא איפשר קבלת תסקיר מבחן טרם גזר הדין.

למרות שעסקינן כאמור בנאשם שזו לו, שכרות 3, ולמרות שנפס במדידה גבוהה, ערכאת הערעור כב' השופטת נגה אוהד מקבלת הערעור מבטלת את רכיב המאסר שהוטל על המערער, ומטילה במקום צו מבחן לשנה.

איך ניתן לערער על הרשעה בעבירת שכרות?

ישנם דרכים רבות לתקוף חוקיות פסקי דין שניתנים נגד נאשם שהורשע בעבירת שכרות.

בפסק דין בעניננו של דניאל מלמוד,עפ"ת 22550-04-16 בית המשפט לתעבורה נתן פסק דין נגד הנאשם שסע ברכבו ובבדיקה נמצא בגופו 330 מק"ג אלכוהול, והשית 24 חודשי פסילת רישיון, ועונשים נוספים.

בערעור שהוגש בעניין מלמוד לבית משפט המחוזי, נטענו טענות אשר התקבלו ובית המשפט זיכה את מלמוד מכל סעיפי האישום, והעונש שהושת נגדו בוטל לחלוטין. כבוד השופט רענן בן יוסף מציין בפסק הדין המזכה, כי בית משפט קמא התעלם למעשה מעדותו של הנאשם שציין כי לא שתה כלל אלכוהול, היה על בית משפט לבחון את גרסת הנאשם ולו בקצרה והדבר לא נעשה.

שנית, בית משפט קיבל בדרך מסתורית ראיה על תעודת ההסמכה של מפעיל הינשוף מתיק בית המשפט. התביעה בראיותיה, לא הציגה את המסמך, אך בהכרעת הדין בית המשפט קמא כתב: "לעניין מיומנותו של עת 3, מפעיל, תעודת מפעיל שלו נסרקה בתיק". באופן תמוה ומבלי שניתנה לסנגור אפשרות לחקור את בעל התעודה.

שלישית, למרות התנגדות הסנגור ולמרות כלל הראיה הטובה ביותר, קיבל בית משפט קמא מסמכים מהותיים בתיק, בין היתר, מסמכי "ינשוף" שאינם מקוריים. לאור הטענות שהועלו כאמור בערעור, זיכה בית המשפט המחוזי את מלמוד מכל אשמה.

אמנם כלל "הראיה הטובה ביותר" איבד מזוהרו וערכו (ראה ע"א 1172/13 גלית סרוט נ' יוסי וינר ואח', אבל עדיין הוא לא נמחק מדיני הראיות ויש איזה מינימום שהתביעה הייתה צריכה לעשות בהקשר להלכה זו. בית משפט מוסיף ומציין, ממילא, עד כמה שידוע לי, לא בוטלו סעיפים 40-42 לפקודת הראיות, 1971.

ויודגש, נאשם אשר בית המשפט מרשיעו בעבירה של שכרות צפוי למינימום של 24 חודשי פסילה בפועל. סנגור המומחה בתחום והבקיא ברזי המקצוע והטענות המדעיות במקרה זה, יכול להביא לזיכוי נאשמים בתיקים בהם המדידה אינה תקינה.