משרדנו טיפל בכתב האישום שהוגש כנגד הנאשם לפיו גרם לתאונת דרכים ביום 27/8/15 כאשר נהג ברשלנות והתנגש ברכב שהיה בקרבתו, בתאונה זו ניזוקו כלי הרכב ונחבלו המעורבים. בקשת המשטרה הייתה לפסול את רישיון הנהיגה של הנאשם למשך חודשים ארוכים.


כתב האישום ייחס לנאשם עבירות של נהיגה בקלות ראש והתנהגות הגורמת נזק. בגין עבירות אלו, העונש הקבוע בפקודת התעבורה הינו פסילת רישיון הנהיגה בפועל למספר חודשים, פסילה מותנית וקנס כספי.

 

טענת היעדר השליטה


מבחינת חומר הראיות בתיק המשטרה, ושיחה עם הנאשם עלה כי מצבו הרפואי של הנאשם לא היה בקו הבריאות מספר שניות בטרם התאונה, וזו כאמור טענת ההגנה שנטענה בבית המשפט.


הנאשם תיאר כי הרגיש חולשה והתעלף תוך כדי הנהיגה ולדבריו, אלו גרמו לו להתנגש ברכב אשר עמד לפניו. לאחר ההתנגשות תיאר הנאשם כי יצא מרכבו, התעלף ונחבל בראשו, כל טענות אלו כאמור גובו בתעודת רפואית אשר הוצגה לבית המשפט, בה נרשם כי אין כל עדות לממצא נוירולוגי וכי מדובר ככל הנראה ב"ורטיגו".


ההגנה הוסיפה וטענה בבית המשפט כי העדר שליטה של נאשם ברכב אינו יכול להביא לעבירה פלילית לפי הוראות סעיף 34(ז) לחוק העונשין, אשר קובע כי כאשר אדם ביצע מעשה מבלי שהייתה באפשרותו לבחור ולהימנע ממנו בשל חוסר שליטה על תנועותיו, לא יישא באחריות פלילית למעשיו.


הגנת העדר שליטה חלה כאמור במידה ויוכח שאדם לא היה יכול לבחור בין עשייה או הימנעות מהמעשה עקב אי שליטה על תנועותיו או כאשר ההתנהגות התבצעה בעקבות מצב גופני שהאדם לא היה יכול להתגבר עליו.


התנאי הנדרש להחלת ההגנה הוא הוכחה של העדר יכולת בחירה, אשר לא נבע מרשלנות או מקיום יסוד נפשי של מחשבה פלילית אחרת.


הגנת העדר שליטה לא תחול אם התקיימה אצל עושה העבירה מודעות למעשה. בנוסף, לא תתקיים ההגנה במידה ויוכח, כי אדם מן הישוב היה יכול להיות מודע בטרם התרחש המצב במסגרתו נעברה העבירה, כי הוא עלול לבצעה בנסיבות העניין ועדיין העמיד את עצמו בפני אפשרות זו.


ביום 12/2/17 זיכה בית המשפט את הנאשם בקובעו כי טענות ההגנה התקבלו וכי הנאשם לא יכול היה לצפות את העובדה כי יתעלף טרם נהיגתו ולפיכך לא יכול היה לבחור שלא להכניס עצמו למצב אשר יצר סיכון.

 

חקירה נגדית של בוחן התנועה המשטרתי


ההגנה חקרה את בוחן המשטרה אשר טיפל בתיק זה ואשר הודה בחקירתו הנגדית כי המליץ שלא להגיש כנגד הנאשם כתב אישום בשל נסיבות המקרה.


בית המשפט הוסיף וקבע כי "הנאשם לא הכניס עצמו להתנהגות המסוכנת מתוך מודעות וגם לא מתוך רשלנות."


בית המשפט ציין כי המאשימה לא סתרה את גרסת הנאשם בכל דרך שהיא, לא בתעודה רפואית ולא בחוות דעת מומחה. כאמור הנאשם זכאי ובית המשפט קובע כי נותר ספק באם הנאשם אחראי לתאונה.