הפרת הסכמי שכירות ופינוי שוכר

בישראל של שנת 2010, עדיין קיימת (ואף נפוצה לצערנו הרב) תופעה בה שוכרי דירות מסרבים להתפנות מן הדירה אותה הם שוכרים; התופעה מתרחשת בשלל נסיבות ובניהן: הפרת הסכמי שכירות ואי תשלומי דמי השכירות, אי פינוי המושכר לאחר תום מועד תקופת השכירות וכיו"ב.

הדין הקיים, למרות התיקונים בו (ששיפרו ללא ספק את מצבם של בעלי הדירות, כפי שיובהר להלן), לטעמי, אינו מעניק לבעלי הדירות כלים יעילים דיה לפינוי הדירה.

חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, בדרך כלל, אינו מאפשר למשכיר לפעול בדרך של דין עצמי כלפי שוכר [שהינו על קצה המזלג, פינוי של השוכר באמצעות המשכיר] וזאת, לאור התפיסה המקובלת בדין הישראלי הגורסת בבסיסה כי, השוכר אינו נחשב כמי שפלש לדירה שלא כדין.

מיותר לציין כי, פנייה למשטרה במקרים של "סרבני פינוי", כפי שנהוג לכנותם, אין לה לרוב להועיל ונהפכו, לא פעם המשטרה אף "תומכת" בשוכר כאשר המשכיר מנסה לעשות דין עצמי, גם באם הוא זכאי לכך על-פי הדין (לא אכנס לסוגיה של "פינוי עצמי" במאמר דנן).

עד לאחרונה ההליך המשפטי בו היו נוקטים בעלי דירות בסיטואציה דנן היה - הגשת תביעה בסדר דין מקוצר לפינוי השוכר מן המושכר. הליך זה, על אף שמו ("..מקוצר") נמשך בממוצע כשנה עד שנתיים ואף לאחר סיומו, במקרים רבים, על המשכיר לפנות ללשכת הוצאה לפועל על מנת לממש את הפינוי. מיותר לציין כי, במסגרות זמן זה נגרמים לבעלי הדירות, המשכירים, נזקים ממוניים רבים שעיקרם הינה - אי קבלת דמי השכירות בגין דירתם, אך לא רק.

אולם, לאחרונה תוקן החוק באופן שמשפר את האמצעים העומדים לרשות משכיר, העומד במצב שבו שוכר דירה שבבעלותו מסרב להתפנות וזאת, מבלי לוותר על הליך משפטי אשר במסגרתו יתבררו זכויות הצדדים.

תיקון החוק שמכונה "תביעה לפינוי מושכר" מאפשר לתובע להגיש תביעת פינוי מושכר, לנכס שחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב-1972 לא חל עליו, נפרדת מהתביעה הכספית ו/או מהסעדים הנוספים. לנתבע יש 30 יום להגיש את כתב הגנתו לבית המשפט ועל בית המשפט לקבוע מועד לדיון בתובענה שלא יהיה מאוחר משלושים ימים מהמועד האחרון להגשת כתב ההגנה האחרון בתיק.

חשוב להבין כי, מדובר בשינוי משמעותי בפרקי הזמן ובמשמעות ההליך. בפועל, ההליך החדש מביא לתוצאה בה נערך דיון בבית המשפט תוך 60 מיום מהגשת התביעה. אך לא רק זה אלא גם, התובע יכול לתבוע בשלב מאוחר יותר את סעדיו, מאותה עילה, הנוספים להם הוא זכאי (לדוג': דמי שכירות שלא שולמו, דמי שימוש ראויים וכיו"ב) בהליך נפרד ובלא צורך בקבלת רשות מאת בית המשפט וזאת, בניגוד למצב שהיה קיים ערב כניסתו של התיקון לחוק לתוקף אז היה תובע צריך את אישור של בית משפט, במסגרת בקשה שמכונה "פיצול סעדים".

האמור בטור של עו"ד חקימוביץ לעיל אינו מהווה ייעוץ כלשהו ואינו חסין מטעויות. על הקורא לפנות ולהתייעץ עם עו"ד העוסק בתחום הספציפי ו/או עם כל בעל מקצוע רלוונטי אחר בטרם נקיטת כל פעולה. כל הזכויות שמורות ©.