מזונות ילדים והניסיון להחיל את עיקרון השיוויון

אופן חלוקת מזונות הילדים בין הורים, אשר גמרו בדעתם להתגרש זה מזו, מורכב ובמסגרתו באים השיקולים העשויים להנחות בדבר המחלוקת כגון: כושר ופוטנציאל ההורים להשתכרות מכל המקורות, גילאי הקטינים, רמת החיים לה הורגלו, למי מההורים המשמורת והסדרי הראיה? ובין השאר כאשר מדובר בקטינים הנמצאים במשמורת אחת הצרכים קטנים יותר בבחינת "נר לאחד-נר למאה", ניתן אף להתייחס, לאופן חלוקת הרכוש בין בני הזוג וכמו כן מצב שבו אין הוצאות מדור (מגורים).

סעיף 3(א) לחוק תיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959 מורה, כי אדם החייב במזונות ילדו הקטין לפי הדין האישי (דין ע"פ דתו), הוראות חוק זה לא יחולו עליו. כלומר, מקום בו ההורים יהודים ואזרחי המדינה, יחול עליהם המשפט העברי הדתי, הקובע כלל יסודי בעניין זהות ההורה החייב במזונות ילדיו.

כאשר בני הזג אינם יהודים אזי יחול עליהם הדין האזרחי, החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) – 1959. על פי חוק זה, נטל התמיכה הכלכלית בקטין נופל על שני ההורים ולא רק על האב, על פי יחס הכנסותיהם, במסגרת חלוקה זו ביהמ"ש יקבע את שיעור ההשתתפות של כל הורה במזונות הקטין ביחס למקורות הכנסותיו, כך לדוגמא: אם האם איננה עובדת והאב עובד, נטל המזונות ייפול עליו, אולם, אם האם עובדת, משכורתה תילקח בחשבון.

בפסיקת מזונות קטינים עפ"י הדין האישי מקום בו ההורים יהודים, ישנם שני מעגלים. האחד של צרכים הכרחיים של הקטין והשני של צרכים מדין צדקה.

במעגל הראשון –צרכים הכרחיים- מעיקר הדין האישי (דין תורה), עד גיל שש החבות האבסולוטית היא על האב, ועד גיל 15 החיוב הינו מכוח תקנת הרבנות הראשית, תש"ד-1944, ולגבי ילד מעל גיל 15 חייב האב במזונות מכוח "תקנת אושא", ויכול שיעשה גם חיוב מדין צדקה באופן יחסי ע"פ יכולתם הכלכלית של שני ההורים.

מדובר בחיוב הקובע שעל האב לזון את ילדיו בכל מצב כלכלי שבו הוא שרוי, כתוצאה מחבות בלעדית זו לספק את הצרכים ההכרחיים של הקטינים, "אותם דברים בסיסיים, שבלעדיהם אין הילד יכול להתקיים ממש...צרכים אלה שווים הם לעני ולעשיר..." ( תמ"ש (ת"א) 03(770 כ.י. נ' כ.א ). הדין האישי מחיל, את מבחן כושר ההשתכרות של ההורה, ומתחשב לא רק במה שהאב מרוויח בפועל, אלא, ביכולתו הפוטנציאלית להשתכר.

במעגל השני - החבות היא מדין צדקה לצרכים בסיסיים, ולמזונות קטינים מעל גיל 15, וחלה על שני ההורים באופן יחסי להכנסותיהם, מכאן, במעגל הראשון חל "אי השוויון" ואילו במזונות מדין צדקה חל עקרון השוויון. הזכות לשוויון, תיושם בדיני המזונות באופן שיצמצם את הגדרתם של "הצרכים ההכרחיים" החלים רק על האב וירחיבאת המעגל השני, מדין צדקה, כך שגם על האם יחולו חיובים בכל הנוגע למזונות ילדיה מדין צדקה.

חיוב האב לספק את הצרכים ההכרחיים , חיוב שלא חל על האם,יאוזן ע"י אי פסיקת דמי טיפול בגין טיפול האם בקטינים,אשר גם דמי טיפול הם חלק ממזונותיהם.

הזכות לשוויון, כזכות חוקתית, משפיעה על יישום הדין האישי וקביעת היקף מידת החיוב של כל אחד מההורים.הדין הישן אמנם מוגן מפני ביטול (בהתאם לסעיף 10 לחוק- יסוד: כבוד האדם וחירותו, התשנ"ב- 1992 אשר מקנה שימור הדינים הקודמים, ערב חקיקתו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו) , אולם, הדין הישן אינו מוגן מפני תפיסה פרשנית חדשה ע"י בתי המשפט.

דיני המזונות אינם חסינים מפני החלת זכות השוויון. מזונות הינם חלק מדיני הממונות וחלקמהמשפט הפרטי. אותו עקרון על של שוויון, שהוחל על רכוש המשפחה במסגרת "חזקת השיתוף" או במסגרת איזון המשאבים, מן הראוי שיחול גםעל מזונות, שהינם חלק מדיני הממונות. כפי שציינתי לעיל, גם אופן חלוקת הרכוש בין בני הזוג, משליך באופן מסוים גם על כושרם של בני הזוג, ככל שנוגע לנטל תשלום המזונות לילדיהם.

אף שעקרון השוויון ראוי בכל הנוגע לנשיאה בנטל מזונות הילדים, הרי שהדבר צריך להיעשות בגבולות הדין העברי ובכלים שהעמיד לרשותנו. חיוב האב לא ביטל את חיוב האם מ"דין צדקה", אולם לא השווה אֵם לאב בחובה המשפטית העצמאית למילוי החיוב לשאת במזונות לצרכים הכרחיים. חיוב זה מוטל כולו על האב, אולם, לגבי מזונות מדין צדקה קיים שוני ביחס החלוקה, כאמור לעיל.

כאשר רמת השתכרותו של האב גבוהה במיוחד מרמת השתכרותה של האם לא יהא צודק להשית עליה מזונות מדין צדקה, סביר להניח שעיקר הנטל יהא על האב, על מנת להשאיר לה למחייתה.

כאשר מדובר באב שאינו מסוגל לספק את מזונות ילדיו, או באם שרמת השתכרותה קרובה לזו של האב ואף עולה עליה- נשאלת השאלה האם יש מקום להמשיך ולדבוק בעקרונות של חיוב האב במזונות ההכרחיים ולהסתפק בחיוב האם מדין צדקה? או שיש מקום להתבוננות מחודשת, ולהתחשב בהשתכרותה של האם לצורך השתתפותה בהוצאות ההכרחיות?

מקום בו היא בעלת אפשרויות כלכליות גבוהות באופן משמעותי משל האב, במצב שכזה כאשר הטלת מלוא נטל המזונות על האב תביא לתוצאה קשה עבורו, יצומצם מעגל הצרכים ההכרחיים בהתאם לנסיבות העניין, בשים לב ליכולת הכלכלית שלו, ליכולתה הכלכלית של האישה ולצרכי הילדים (בע"מ 03/50 אוחנה נ' אוחנה, תק-על 2005(2), עמ' 2560,2561).

לאחרונה, נעשו בפסיקה מספר ניסיונות להחיל את עקרון השוויון גם על דיני המזונות בדרכים שונות, ולטשטש את האבחנה בין הצרכים ההכרחיים לבין מה שמעבר להם (צרכים מדין צדקה), וכתוצאה לחייב את האם והאב אף בצרכים הכרחיים באופן יחסי להכנסותיהם (תמ"ש (כ"ס) 048050 א.ג נ' א.מ ), אולם הדבר נעשה במשורה.