מאת: עו"ד קמילה בן ארוש

 

 

אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א-1991, היא אמנה בינלאומית שחתומות עליה כ- 100 מדינות ובתוכה הסכמה בין מדינות להחזרת ילדים חטופים. האמנה נועדה להגן על ילדים מההשלכות השליליות של חטיפות והיא מחייבת השבה מיידית של ילדים למקום מגוריהם הקבוע והרגיל, כאשר מתקיימים התנאים שבאמנה.

 

מדינת ישראל חתומה עליה משנת 1992.

 

האמנה היא תשובתה של הקהילה הבינלאומית לתופעה קשה של חטיפת ילדים ע"י הורה אחד והעברתם למדינה אחרת כדי להבריחם מן ההורה האחר.

 

קביעת מקום מגוריו הרגיל של הילד, היא תנאי מקדמי וחשוב לשם בדיקת תחולת האמנה.

 

האמנה מעניקה עזרה ראשונה ע"י החזרה מיידית של הקטין הנחטף למקום מגוריו הרגיל ולשמירת הסטטוס קוו. האמנה תחדל לחול בהגיע הילד לגיל 16.

 

במצב בו האמנת האג חלה, ביהמ"ש אינו בודק את טובת הילד, חובת ההחזרה של ילד חטוף, על פי האמנה, הינה חובה אוטומטית וללא שיקול דעת מצד בית המשפט, המגמה היא להחזיר את הילד לארץ מגוריו, למקום ממנו נחטף. האמנה אינה בודקת מי מההורים ראוי ו/או מסוגל לגדל ו/או להחזיק את הילד במצב של חטיפה.

 

הסטטיסטיקה בישראל היא ש- 70% הנשים הן שחוטפות את ילדיהן למדינה אחרת, יתכן כי הסיבה לכך נעוצה בכך שברוב המקרים האישה היא המשמורן, ולכן האישה מרגישה שיש לה זכות עודפת.

 

הרחקתו או אי החזרתו של ילד תיחשב לא כדין, כאשר, עובר להברחת הקטין למדינה האחרת, היו זכויות משמורת מוענקות לאדם, למוסד או לכל גוף אחר, על פי דין המדינה שבה היה מקום מגוריו הרגיל של הקטין ו/או כי בעת ההרחקה או אי ההחזרה הופעלו אותן זכויות משמורת בפועל, בין במאוחד (משמורת משותפת של ההורים) ובין בנפרד, או שהיו מופעלות כך אלמלא ההרחקה או אי ההחזרה.

 

הגדרת "זכויות משמורת" באמנה כוללת גם את הזכות לקבוע מקום מגורים, מכאן שאין דרישה לזכות משמורת פיזית או בלעדית, די שנדרשת הסכמה להוצאה מן הארץ בכדי לקבוע שהייתה זכות משמורת, כלומר, כדי להוציא קטין מהארץ, לא די רק בהסכמת ההורה המשמורן, אלא, גם יש צורך בהסכמת ההורה האחר שנפסקו לגביו הסדרי ראיה (ראו: ע"א 5271/92 פוקסמן נ' פוקסמן, תק-על 92(3), 2272; בש"א 1648/92 טורנה נ' משולם, פ"ד מו(3) 38).

 

זכות המשמורת להורה קיימות מכוח היותו אפוטרופוס לקטין, הזכויות המתייחסות לגופו של הקטין, ובפרט הזכות לקבוע את מקום מגוריו.

 

מה קורה כאשר הילד לא רוצה לחזור למדינה שממנה נלקח? או כאשר קיים חשש חמור לנזק פיזי או פסיכולוגי?

 

כאשר מתעורר חשש שההחזרה תהווה פגיעה של ממש בילד, ביהמ"ש במקרה כזה רשאי להיעזר בבדיקת ממוחה על מנת לבדוק אם יש באמת חשש לפגיעה פסיכולוגית או פיזית בילד במידה ויוחזר למדינה שממנה נלקח תוך לקיחה בחשבון גם את רצון הילד.

 

מצב נוסף אשר עלול למנוע את החזרתו של הילד למדינה שממנה נחטף, הוא בטענה כי המדינה שאליה יש להחזיר את הילד נמצאת במצב מלחמתי.

 

ההגנות הנ"ל מתפרשות בצמצום, כאשר נטל ההוכחה המוטל על הטוען להם הוא כבד מאד.

 

סעיף 12 לאמנה קובע, כי כאשר חלפה למעלה משנה ממועד ההרחקה ועד למועד הגשת התביעה להחזרתו של הקטין, ישנה מחויבות לבדוק את "השתלבות" הקטין במדינה שאליה נלקח, על מנת לא לגרום לנזק וטלטלה לקטין שכבר למעשה התרגל לסביבה החדשה.

 

עוד נקבע באמנה כי, משנתקבלה הודעה על חטיפתו של קטין, לא יחליטו רשויות השיפוט של המדינה אליה נחטף הקטין למי מההורים המשמורת, עד אשר יקבע שאין להחזיר את הקטין החטוף או אם לא הוגשה בקשה להחזרתו של הקטין עפ”י האמנה, תוך זמן סביר.
 


עודכן ב: 25/07/2013