שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות-אז מדוע עדיין הגלגלים חורקים?

בימינו, עם העלאת מעמדן של זכויות אדם, מעמד חוקתי על חוקי, הוכשרה הקרקע לעיגון זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות באופן נרחב יותר.

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, נועד לשמור על כבודם של בני אדם מוגבלים בגוףאו בנפש, וכמו כן נועד לשמור על הבחירה החופשית שלהם. בנוסף, מטרת החוק לאפשר לאנשים מוגבלים להשתתף באופן שוויוני ופעיל בכל תחומי החיים.

הזכות לשוויון מבוססת על כך שצריך להתייחס לכל בני האדם באופן שווה. הנחת היסוד היא שכל בני האדם נבראו ממקור אחד, וממילא כולם שווים וזכאים ליחס שווה. לכן אסור לנו לפגוע בכבודו של שום אדם רק בגלל היותו מוגבל משום שאין אנשים שהם שווים יותר מאחרים.

חלקו הראשון של החוק לשוויון זכויות של אנשים עם מוגבלויות, התקבל כאמור בשנת 1998, חוק שוויון הזדמנויות, אשר נכנס לתוקף ב - 1.1.99, מניח תשתית להשגת שינויים מרחיקי לכת בתחומי החיים השונים בהם מופלים אנשים עם מוגבלות. בשנת 2005 נחקק פרק מהפכני נוסף, פרק הנגישות, אשר עוסק באיסור הפליה והבטחת נגישות לאנשים עם נכויות.

החוק החדש מחייב הנגשת מבנים, תשתית וסביבה קיימים וחדשים, וכן הנגשת השירות הניתן לציבור באופן שאנשים עם מוגבלות פיסית, חושית, נפשית, שכלית, קוגניטיבית והתפתחותית יוכלו להיכנס, לנוע, לגשת וליהנות באופן מלא מכל מקום ציבורי ומהשירות הניתן בו.

אולם, אין די בחקיקתם, שהרי חוקים רבים כתובים עלי ספר ואינם מיושמים. לכן דרושה פעילות אינטנסיבית שתביא ליישומו של החוק הלכה למעשה, לאכיפתו ולהגברת המודעות אליו.

תוך שאנו שואלים עצמנו האם על פי המציאות הקיימת, הוטמע הרציונאל שעמד בבסיס החקיקה בחברה הישראלית? האם המצוי עונה על חוק יסוד כבוד האדם הבא להגן על זכויותיו באשר הוא אדם?

כמו כן, האם החוק מיושם בחיי היום יום או שקיימים עדיין פערים? האם החברה מוכנה לא רק לדבר בזכותם, אלא, גם להשקיע כדי להבטיח את שילובם בה? וכיצד בית המשפט נדרש אף הוא לנושא, ודן בו במסגרת עיקרון השוויון והאיזון הראוי הנדרש אל מול זכויות אחרות על מנת לקיים את הזכות לנגישות.

במימד הזמן ובראיה גלובלית הכוללת את המעבר שעובר כיום העולם ממדיניות רווחה הנוגעת לזכויות הנכים למדיניות של זכויות אדם, דומה כי הדרך לאיזון, לנגישות ולשוויון עדין רחוקה.

קיימים פערים גדולים מאוד בין החברה הכללית לציבור האנשים עם מוגבלות בכלל ואת הבעייתיות בתעסוקה בפרט. מהנתונים עולה, שרוב האנשים בעליהמוגבלות אינם משולבים בעבודה, ושיעור האבטלה בקרבם גבוה בהרבה משיעורהבקרב כלל האוכלוסייה. יחד עם זאת, חל שיפור קטן במצב התעסוקה של אנשים עם מוגבלות בחמש השנים האחרונות, אם כי לא שינוי דרמתי שמצמצם את הפערים עם יתרת האוכלוסייה ולכן לא די בכך.

השילוב של אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה הפתוח הוא מרכיב חשוב ומרכזי בדרך לשיקום ושילוב בחברה.

מבלי להכריע, דומני שישנה תמימות דעים כי מדובר בזכות בעלת חשיבות עליונה שיש לפעול לקידומה.

יחסה של החברה לאנשים עם מוגבלות משקף במידה רבה את פניה של החברה כולה.

ובהשאלה, כפי שחוזקה של שרשרת נמדד לפי החוליה החלשה שבה, כך גם חוסנה של חברה נמדד ביכולת שלה לתמוך באנשים עם מוגבלויות שבה.

כאן ראוי לציין את דברי נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט ברק בפס"ד פורז נ' ראש עירית ת"א:

" אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה, כי נוהגים בהם איפה ואיפה ... תחושת חוסר השוויון היא מהקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם "