מצווה לקיים את דברי המת - צוואה או ירושה?

כל אדם כשר לבצע פעולות משפטיות בחייו, זולת, אם הוגבלה כשרותו בחוק או בפס"ד. כאשר אדם נפטר יש חדלון מבחינתו, גם ההליכים המשפטיים נגדו מופסקים במישור הפלילי, אולם, במישור האזרחי, היורשים נכנסים לנעליו של המנוח.

במות האדם, עובר עזבונו (מסת זכויות והחובות שאדם מותיר אחריו במותו) ליורשיו. מרגע מותו של אדם, יש חדלון, במובן זה שהוא הותיר אחריו רכוש, עשה פעולות משפטיות ו/או ננקטו כלפיו פעולות שטרם הסתיימו. המשפט לא הותיר חלל זה ריק וקבע כי, במות האדם, עובר עזבונו ליורשיו. זה עקרון הנפילה המיידית. העיזבון נשמט מידיו של המת ועובר מיידית ליורשים במובן זה שהוא לא נשאר ללא שליטה של מישהו.

אולם, חוק הירושה לא קבע מהו העיזבון? ומיהם היורשים? לכן, עד שיקבעו היורשים ויקבע מסת העיזבון, ממנים מנהל עיזבון במידת הצורך עד אשר מתברר מי הם היורשים.

סעיף 3 לחוק הירושה מגדיר מיהו הכשר לרשת. סעיף 3 א לחוק קובע כי, בני האדם הכשרים, כל מי שהיה בחיים, במות המוריש, כשר לרשת אותו, ילדיו ובת זוגתו. במידה ובת הזוג בהריון כאשר המוריש הלך לעולמו, סעיף 3 ב' קובע כי, מי שנולד תוך 300 יום ממות המוריש ממנים את האם כאפוטרופוס לעובר על מנת לדאוג לזכויותיו בירושה. סעיף 3 ג' קובע שלעניין זכויות הירושה של ילד- לא משנה אם הוריו היו נשואים או לא. ילדים יורשים- הם ילדים ביולוגים ובלבד שהם בקשר טבעי ביולוגי עם המנוח.

יש להבחין בין מי שכשר לרשת מכח דין למי שכשר לרשת מכח צוואה. כשירות לרשת מכח דין הינה של קרוב משפחה הקשור בקשר דם עם המוריש. כשירות לרשת מכח צוואה אינה מחייבת כי היורש יהיה קרוב משפחה של המוריש.

הצוואה, יצור שנולד בחייו של האדם, אולם אין לצוואה תוקף בחייו של המוריש, הצוואה נכנסת לתוקף לאחר מותו של האדם. לעומת זאת, מתנה ניתן לתת, בעוד הנותן בחייו, ואם התוקף יהא רק לאחר המוות, יש לעשות בדרך של צוואה ולא בדרך של הסכם.

החופש לצוות הינו, אחד מהעקרונות של דיני הירושה. אדם שעורך צוואה, יש לו את החופש לשנותה, לא ניתן להגביל את הזכות הזו. גם התחייבות של המוריש שלא לשנות הצוואה אינה תופסת.

מכאן, אדם הרוצה שהירושה שלו לא תחולק ליורשים על פי דין, או שתחולק להם, אולם, בחלקים שונים ממה שהוראות הדין קובעות, יתכבד ויעשה צוואה. לא עשה המוריש צוואה- תחולק הירושה על פי הדין.

מצווה לקיים את דברי המת, לכן, אם קיימת צוואה יש וצריך לכבד אותה. אולם, גם כאשר ישנה צוואה, לא סוף פסוק, עדיין ניתן לנסות ולהתנגד מטענות שונות ולפסול אותה בשל פגמים בה, אם הפגמים ניתנים לריפוי ע"י ביהמ"ש הם יתוקנו ואם לאו, או אז הצוואה מתבטלת, וחוזרים לכללי הירושה על פי דין.

צוואה הינה פעולה משפטית חד צדדית ומעשה אישי. סעיף 28 לחוק הירושה קובע- שאין צוואה נעשית אלא על פי המצווה עצמו. קטין אינו יכול לבצע את הפעולה הזאת, משום שהוא חסר כשרות משפטית, הוא פסול דין מכוח החוק וסעיף 26 לחוק הירושה קובע כי, קטין אינו יכול לחתום על צוואה.

לצורך מימוש הירושה, בין אם זה ירושה על פי דין, ובין אם על פי צוואה, יש ליורשים הפוטנציאלים לפעול, להוצאת צו ירושה או צו קיום צוואה בהתאמה. הסמכות העניינית נתונה לרשם לענייני ירושה, קיימת סמכות מקבילה נתונה גם לבית הדין הרבני ובלבד שכל הנוגעים בדבר, נגיעה ישירה, נתנו הסכמתם בכתב.