הגירת בן הזוג המשמורן

משחדל להתקיים התא המשפחתי בו גדל הקטין עם אביו ועם אמו תחת קורת גג משותפת, פונה כל הורה לדרכו החדשה אשר מטבע הדברים יוצר סדרים חדשים ושינויים בחייהם של הקטינים.

יציבות והמשכיות בחיי הילד ומניעת טלטולים נוספים הם הכרחיים, באשר, משבר הגירושין לכשעצמו מזעזע את עולמם של הילדים וקובע סדרים חדשים בחייהם. מכאן החשיבות במניעת שינויים רדיקלים ומשמעותיים ככל הניתן בשגרת חייהם של הקטינים, על מנת למנוע ככל האפשר זעזועים נוספים וחוסר וודאות מעבר לאלה הנגרמים כתוצאה מהליך הגירושין עצמו. עם זאת, עקרון היציבות וההמשכיות אינו עקרון מוחלט, ויש להכפיפו לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה לאור מערכת הנתונים הייחודית לו.

ביהמ"ש העליון הביע דעתו כי בדיני משמורת קטינים, עקרון טובת הילד הינו "עקרון על הוא זה הניצב כעקרון מנחה בודד בסוגיות משמורת ילדים, כמעט מבלי שיישקלו לצדו באופן עצמאי שיקולים אחרים.

ביהמ"ש בוחן, כאמור, כל מקרה לגופו תוך ראיית צרכיו ומאפייניו של הילד הספציפי העומד מולו. עם זאת, הותוו שיקולים שונים אותם ישקול ביהמ"ש בסכסוכי משמורת בעלי מאפיינים ייחודיים כגון בסכסוכי הגירה בין הורים.

נקודת המוצא ממנה משקיף על הסוגיה - תהא זכותו של הקטין לקיומו של קשר עם שני הוריו.

שמירת קשר רציף ותקין של הקטין עם שני הוריו,הינו הכרחי. ההנחה העומדת בבסיס הזכות הינה כי שמירה על קשר רצוף ומשמעותי של הילד עם ההורה הלא משמורן עולה בקנה אחד עם טובתו. שיקול זה מחייב את ההורה המשמורן בהבטחת הקשר בין הילד להורה הלא משמורן.

כמו כן, יש הכרח ליקח בחשבון מכלול השיקולים גם את השינויים שיכניס המרחק הגיאוגרפי בקשר בין ההורה הלא משמורן לבין ילדיו.

זכות הקטינים ליהנות ממרב ההורות ולגדול בקרבתם של שני ההורים מתנגשת בזכות ההורה לממש את רצונו לחיות את חייו כישות עצמאית במקום אחר ולהעתיק את מקום מגוריו מסיבות שונות כגון: מציאת מקור פרנסה, השתייכות חברתית או הרצון לחזור ולהתגורר במקום בו מתגוררת משפחתו המורחבת.

שמירת קשר תקין ורציף, מקום בו ההורה המשמורן מבקש להגר לעיר אחרת או למדינה אחרת כמעט בלתי אפשרי ליישום בעיקר מפאת המרחק הגיאוגרפי. אולם, הגירת הקטינים תתאפשר רק בכפיפות להסדרי הראיה שיקבעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה ואשר יובטחו בעוד מועד ליציאת הקטינים מן הארץ.

העיקרון המנחה בתיקי הגירת קטינים כאמור לעיל, הינו עקרון טובת הילד. על מכלול השיקולים אשר מנחים את בית המשפט בקביעת טובתו של ילד שאת הגירתו מתבקש ביהמ"ש להתיר, הטיבה לעמוד כבוד השופטת דורנר בדבריה:

"בקשת הגירה של הורה עם ילדיו תיבחן לאור עקרון טובת הילדים בלבד. בהקשר זה יתחשב בית המשפט בדעת הילדים; באיכות הקשר בין הילדים לבין כל אחד משני ההורים; ביכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירת קשר בין הילדים להורה שהמשמורת לא בידיו אם תאושר הגירת הילדים ונכונות ההורה שבידיו המשמורת לסייע בקיומו של קשר זה; ובמסוגלות הילדים להיקלט בסביבה אליה מתבקשת ההגירה. אמות מידה אלה יישקלו לאור נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה. כך, לדוגמה ככל שהילדים פיתחו זיקה חזקה יותר לסביבתם, תיקטן הנטיה לנתקם ממנה. אם ההורה שבידיו המשמורת נישא בשנית, יש לבחון את מערכת היחסים בין בן הזוג החדש לילדים ונכונותו של בן הזוג החדש לקלוט את הילדים לתא המשפחתי החדש. כמובן, אף בדיון בבקשה להגירת הילדים, שהם עדיין בגיל רך, יש להוסיף לשיקולים אלה את חזקת הגיל הרך..." (רע"א 4575/00 הנ"ל, בעמ' 334).

במסגרת כל השיקולים אשר נמנו לעיל, דומה, כי בחינת טובתו של הילד אינה יכולה להיעשות במנותק מן המכלול המשפחתי אליו הוא משתייך ומבחינת השפעת ההחלטה על כל אחד מהוריו. במסגרת זו, אין מנוס מהבאה בחשבון גם את זכותו של ההורה המשמורן להמשיך בחייו, לקבוע את מהלך חייו, להקים תא משפחתי חדש או לפתוח בדרך חדשה, כמו גם זכותו של ההורה שאינו משמורן לקשר רציף עם ילדו ולכך שהקטין נמצא חלק ניכר של זמנו במחיצת ההורה המשמורן מזה ולכך שהוא זכאי לקשר מלא עם הורהו השני מזה.

יחד עם זאת, יש להדגיש כי בקשת הגירה למדינה אחרת לא תידחה רק בשל העובדה שההגירה נתבקשה בשל צורך של ההורה המשמורן ולא בשל צורך של הקטינים, בקשה כזו אינה פסולה ואינה מעידה כשהיא לעצמה, על חוסר אחריות מצד ההורה המבקש או על מסוגלות הורית לקויה.

מכל מקום, אין לקבל טענה מעין זו, לפיה אין מקום להתיר את הגירת הקטינים אם להם עצמם אין צורך בהגירה. על פי רוב, לא קיים לילדים צורך שכזה והשינוי שיוכנס בחייהם אם יהגרו אינו שונה משינויים כבדי משקל אחרים עימם מתמודדים ילדים כתוצאה מהחלטות שמקבלים הוריהם בחייהם. כמובן, ככל שמתחוור כי לילדים צורך שלא להגר, יש ליתן משקל וחשיבות נכבדים גם לשיקול זה בקבלת ההחלטה.