בין יתר הכללים נקבעו בחוק בישראל כללים לפיצוי לאדם שנפגע במהלך או עקב עבודתו, אלא שאליה וקוץ בה: החוק נחזה להיטיב עם האזרח אולם יישומו נתקל בקשיים מרובים (לשון המעטה) עד כדי שנכים רבים נאלצים לעבור תלאות רבות מספור על מנת לקבל את שמגיע להם. ברשימה זו אתאר מקרה אחד (מני רבים) שהיה לאדם שיוצג על ידי משרדנו.


מעשה שהיה כך היה


מדובר באדם מומחה באומנויות לחימה, מסטר בקנה מידה עולמי, המחזיק בתעודת מדריך לאומנויות לחימה וכן דרגות בכירות בקראטה ובאומניות לחימה אחרות שאיתרע מזלו והוא חווה תאונת דרכים בדרך לעבודה. בעקבות התאונה, הוא פנה לביטוח לאומי וביקש כי התאונה תוכר לו כתאונת עבודה ותיקבע לו נכות כתוצאה ממנה - וכאן החלה מסכת ייסוריו.


למרות שהתאונה הייתה בדרך לעבודה, פקידי הביטוח הלאומי בתחילה טענו שכלל לא מדובר בתאונת עבודה. לאחר שכבר השתכנעו שמדובר בתאונת עבודה טענו כי מדובר באירוע זניח שאינו מצדיק פסיקת נכות רפואית לאותו אדם. לאחר שביקש אותו האדם שיקבעו לו אחוזי נכות לפגיעה ובהתאם יטופל עניינו, הוא זומן לבדיקה רפואית.


תאונת עבודה או לא תאונת עבודה?


הבדיקה נערכה בחדרון קטן בבניין הביטוח הלאומי בשטח של 5 מ"ר לערך (שני מטר רוחב ושניים וחצי מטר אורך) בו הייתה מיטה רפואית ונכחו בו באותו מעמד שלושה רופאים, פקידה התובע ונציג משרדנו. משך הבדיקה הרפואית היה כחמש דקות לערך ובה התבקש האיש, בין היתר, לפסוע בחדר הבדיקה וכן לשכב על המיטה הרפואית.


הבדיקה של התובע בעודו שרוע על המיטה ארכה דקה ומחצה וה"הליכה" שביצע התובע הייתה של צעד אחד בלבד. על פי שתי בדיקות אלה הגיעו נציגי הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי למסקנה - שנה ושלושה חודשים לאחר התאונה - כי האירוע מזכה את האיש ב5% אחוזי נכות בלבד וזאת לתקופה שמתחילה באותה עת (ולא למועד התאונה שהיה, כאמור שנה ומחצה לפני כן.


כלומר, מהאיש נמנעו תגמולים המגיעים לו לתקופה של שנה ושלושה חודשים וזאת למרות שידוע מועד התאונה, וזהו המועד הראשוני ממנו מגיע לאיש פיצוי ולמרות שהאיש פונה לבית החולים לאחר התאונה כאשר הוא משותק בארבע גפיו כתוצאה מפגיעה בצווארו ומאז יש לו מגבלה בתנועת צווארו.


לאחר קבלת תשובת הביטוח הלאומי, פנה האיש בערעור לוועדת הערר בתואנה שהבדיקה שנערכה לו הייתה סתמית ולקונית ולא ניתן לדעת ממנה כלל ועיקר את חומרת מצבו בעוד שבמסמכים שהוגשו על ידו בעת הגשת הבקשה לקביעת נכות עולה כי מצבו הרפואי חמור מאוד.


לאחר דין ודברים, ותקופה ארוכה מאד של המתנה, נקבעה נכותו הרפואית של האיש בגובה 40% ! דהיינו פי שמונה (8) מהנכות שנקבעה לו (באופן סתמי) בתחילה. מכיוון שמדובר באיש שגופו הוא כלי עבודתו – כזכור מדובר במדריך מאמן ומסטר באומנויות לחימה - ברור לכל כי הנכות הרפואית שנקבעה לו אינה משקפת הלכה למעשה את הפגיעה בהכנסתו שכן, למעשה, האיש אינו יכול יותר לתפקד כהלכה כמאמן ומדריך אומנויות לחימה שכן כושרו הרפואי נפגע אנושות.


בעקבות זאת, פנה האיש לוועדה לקביעה נכות תפקודית - שזו הוועדה שבה קובעים את השפעת הנכות הרפואית (40%) על יכולת ההשתכרות של התובע - ובה נקבעה נכותו הרפואית של האיש בגובה 60% כלומר בגובה פי שנים עשר (12) מהנכות שנקבעה לו בתחילה.


למזלו הרב של התובע במקרה זה, הוא יוצג על ידי עורכי הדין א. טל- משרדו עורכי דין ונוטריון, אשר הובילו אותו בבטחה בדרך החתחתים בה הכריחו אותו נציגי הביטוח הלאומי לפסוע ולתוצאה טובה אולם, למרבה הצער, במרבית המקרים, תובעים הדורשים את זכויותיהם מהמוסד לביטוח לאומי בעקבות תאונות עבודה אינם מיוצגים כהלכה, או מיוצגים על ידי גופים שאינם מוסמכים על פי הדין לייצג או כאלה שיש ספק רב אם אכן מייצגים נאמנה את הלקוחות – בהיעדר כללי אתיקה מיוחדים שמחייבים אותם לעשות זאת, כמו כללי לשכת עורכי הדין, ולכן זכויותיהם נפגעות ונגרעות.


סופו של דבר, חרף היתרון המשמעותי בדין בקיומו של חוק בעניין, ולנוכח יישומו בדרך חתחתים וללא יד מכוונת על ידי פקידי ועובדי הביטוח הלאומי, נעלם היתרון שאמור היה להיות לאזרח והביטוח עליו הוא משלם כל כך הרבה, אינו נותן מענה הולם לצרכיו.