בן מרדן- ביטול מזונותיו- תמ"ש 41577/98 (מיום 16.10.11) מפי כב' השופט שאול שטרק.

 

(עו"ד יעקובוביץ’ ייצגה את האב)

 

בפסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה, שניתן בחודש 11/2011, בוטלו מזונותיהם של שני ילדים מגיל 18, אשר נפסק לגביהם כי הם מרדנים כלפי אביהם.

 

עוד קודם להגשת התובענה לביטול מזונות/ הפחתתם, התקיימו הליכים משפטיים רבים במטרה לרפא את הקשר בין האב לילדים, אך ללא הועיל.

 

במהלך השנים "מחקו" הילדים את אביהם וזאת כאשר לא הזמינו האב לעלייה לתורה של הבן, האב לא הוזמן לבר המצווה של הבן ושמו אף הושמט מההזמנה, הילדים סירבו שהאב יגיע למסיבות סוף שנה בבתי הספר, הבן סירב שבנו יגיע למסיבת הגיוס, לא נמסר לאב מידע רפואי על הבן גם כאשר הובהל בדחיפות לבית חולים, ומעשים נוספים מהם ניתן ללמוד על מרדנותם הקשה של הילדים.

 

ביהמ"ש קובע כי האם מצדה ניהלה מלחמה עיקשת בגביית מזונות הקטינים והקטינים היו חשופים לתסכולה המתמשך. ביהמ"ש בוחן השאלה האם פאסיביות של האם בנושא הנתק של הילדים והימנעותה מנקיטת עמדה לחידוש הקשר בין הילדים לאביהם השליך על ניתוק הקשר ? ביהמ"ש משיב על שאלה זו בחיוב וקובע כי לא מקובלת עליו עמדתה הפסיבית של האם משכנוע הקטינים להיות בקשר עם אביהם.

 

עוד מציין ביהמ"ש כי יש הבדל בין הימנעות מעימות על הקטינים בנושא הקשר עם אביהם לבין הזנחת תפקידה של האם כהורה. ביהמ"ש מציין כי יש דברים שניתן בשפת העם: "לזרום" עם הילדים כגון יציאות עם חברים, צפייה בתכוניות טלוויזיה, באיזה מוסיקה שומעים ואף באיזה חברים להתחבר אליהם.

 

בסופו של יום מחליטים הקטינים איך להתחבר לכל דבר או חבר/ה אך הסכמת האם למחיקת האב כאב כאילו אין לקטין אב מהווה הזנחת תפקידה ההורי. כך עולה מאי הזמנת האב לאבני דרך של הילדים כגון: בר מצווה, (ומחיקת שמו מההזמנה לבר מצווה שנשלחה), גיוס לצה"ל, טקס סיום בית ספר מהווים מעשה מחיקה.

 

ביהמ"ש מציין כי פעולות אלו הגבירו התחושה מצד האב עליו להפעיל יותר לחץ לחדור פנימה לחיי הקטינים. לחילופין להגיע לייאוש מוחלט ולהיכנע לרצון ילדיו להתנתק ממנו במלוא המובן.

 

ביהמ"ש דן בהלכות לגבי "בן מרדן" ובתוצאות הנובעות מהקביעה כי ילד הינו מרדן.

 

מרדנות קטין כלפי הורה מתבטא בסרבנות קשר ואף חוסר כבוד כלפיו. התנהגות הקטין נראה לעין ללא הצדקה או סיבה מספקת. הסעד האפשרי במקרה של מרדנות מובהקת הינו הפחתה עד ביטול מזונות הקטין.

 

ביהמ"ש קובע כי האב הרים את הנטל הכבד בעניין והוכיח תנאי מרדנות התמלאו בשל סירובם של הקטינים להיות בקשר עם אביהם ואף בסירובם אפילו להכיר בו כאביהם.

 

ביהמ"ש אף הגיע לכלל מסקנה שמדובר בכלל כשלון מערכתי ביחס לטיפול במשפחה. כל הורה יש לו צד בעניין בין אם מדובר על האב בכך שלא הפנים שיש לו אחריות בעניין תגובת הקטינים ולא די בכדי לדחוף עצמו לתוך חיי הקטינים מתי ואיך שהוא רוצה, וכנגד האם אשר החליטה בסוף להרים ידיים והזניחה תפקידה כאם במישור שמירת קשר בין אב וילדיו וזאת אחרי קיום מלחמה עיקשת בעניין המזונות.

 

במקרה זה ביהמ"ש סבור כי הסעד הנכון הינו הפחתת מזונות ולא פטור וקובע ביטול מזונות שני הילדים מגיל 18, ולגבי הבת שטרם הגיעה לגיל 18 פוסק לה ביהמ"ש מזונות מינימאליים בסך 1200 ש"ח. כמו כן קבע ביהמ"ש כי כל עוד יישא האב במזונות המינימאליים לקטינה יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל כנגדו ובמועד סיום תשלום המזונות לקטינה יהפוך עיכוב ההליכים הזמני בהוצל"פ לקבוע.

 

הלכת "בן מרדן":

 

ברע"א 3761/10 פלוני נ' פלונית ואח' ניתן ביום (15.7.10) התווה בית המשפט העליון מפי כב' השופט רובינשטיין את השיקולים שעל בית המשפט לשקול בדונו בשאלת ביטול מזונות במצב של ילדים מרדנים.

 

בין היתר נקבע בהלכת פלוני כי:

 

"דומה כי ההלכה בדבר האפשרות העקרונית להפחית או לשלול לחלוטין את מזונותיו של ילד סרבן (במקרים המתאימים) אינה שנויה במחלוקת במשפט הישראלי... ועוד, מעיקר הדין אין במשפט העברי חיוב מוחלט לזון ילדים מעל גיל שש... העובדה שאין מדובר בחיוב מוחלט, והעובדה שהוא תלוי גם בהתנהגות הילדים, שאין זה פשוט לייחס לה השלכות משפטיות כה משמעותיות, במיוחד בסיטואציות טעונות של גירושין ומשמורת – אמנם אינה מקלה על ההכרעה בתיקים כאלה, אך היא משקפת תפיסות ערכיות בדבר מערכת היחסים בין הורים לילדיהם... הבסיס הוא, וזאת יש להטעים בראש מילין, כי האחריות למזונות הקטינים היא הכלל, מצב אחר הוא חריג. אכן, כדברי השופטת מילר, ילדים "אינם אחראים להתנהגות הוריהם במהלך גירושין ולא לתוצאות הנגרמות כתוצאה מההליך ", אך גם "אב אינו 'כספומט' – המנפיק כספים מבלי לשאול

 

שאלות וללא קשר להתנהגות ילדיו".... נקיטת צעדים להפחתת מזונות או לשלילתם בשל מרדנות וסרבנות קשר תבוא במשורה, ומנגד יתכנו מקרים שבהם ייעשה הדבר".

 

בית המשפט העליון הוסיף וקבע בהלכת פלוני כי:

 

"תחולתו של עיקרון זה מחייבת לבחון האם הפסקת המזונות תפעל – בסופו של יום – לטובת הילד ולטובת הקשר עם הוריו. במקרים חריגים וקיצוניים יותר, בהם מדובר בהתנהגות מחפירה, בקשר שלא נראית תקווה לשקמו ובמצב דברים בו אין זה הוגן לחייב את האב לפרנס את בנו ")כספומט") תוך התעלמות מהיחס המוענק לו – מחייב עקרון טובת הילד לוודא, לפחות, שאין פגיעה בצרכיו הבסיסיים. דברים אלה צריך שייעשו באיזמל עדין... כן נדרש בית המשפט לכך, שאין לראות בהפחתת מזונות אך משום צעד עונשי לילד המפר את החלטות בית המשפט בעניינו... מובן שיש גם להתייחס להתנהלות האב... ולמניעים לעתירתו... גם במקרים בהם סבור בית המשפט כי הפחתת המזונות היא הצעד הראוי או המתחייב... ברי כי על בית המשפט להתייחס להשלכות הכלכליות של הפחתת המזונות על הקטינים הסרבנים... נאמר כי במקרים בהם אין בנמצא מקור הכנסה חילופי, ואפילו בדוחק, זכאי גם ילד המתנהג בצורה מחפירה לקבל מאביו מזונות מדין צדקה... במסגרת זו קיימת חובה לבחון את האמצעי שפגיעתו פחותה, צמצום של היקף המזונות תחת ביטולם לחלוטין – כדי להשיג איזון ראוי בין שמירה על צרכיו הבסיסיים של הילד, לבין הביטוי שיש ליתן להתנהלותו".

 

לאור הלכת פלוני העקרונות והשיקולים שעלינו לבחון בעת הדיון בשאלת ההשפעה של "בן מרדן" על חיוב המזונות, הם בעיקרם אלו:

 

א. ביטול מזונות יעשה במקרים קיצוניים ונדירים ויש לשקול תמיד חלופה מתונה יותר כגון הקטנת המזונות.

 

ב. האם סרבנות הקשר נובעת אך ורק מרצונו האמיתי והעצמאי של הילד או שקיימת אשמה מצד אחד מההורים למצב זה.

 

ג. האם האב נקט בכל הפעולות והמאמצים הנדרשים לצורך חידוש הקשר לרבות בפן הכלכלי, כגון מימון הטיפול.

 

ד. האם ביטול המזונות עלול לגרום לסיכול הסיכוי לחידוש הקשר.

 

ה. מה תהיה השפעת ביטול המזונות על אפשרות קיומם הסביר של הקטינים.

 

בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בירושלים בעמ"ש 513/09 פלונית נ' פלוני (שהיה נשוא הערעור בהלכת פלוני), מנה כב' השופט דוד מינץ שלושה נימוקים שניתנו להלכה הפוטרת אב מתשלום מזונות לבנו המרדן:

 

הנימוק הראשון – מטרת הפטור היא לכפות על הקטין לקבל את מרות האב. מאחר וחובת האב לחנך את בנו, אזי כשהבן מסרב לקשר עם אביו, נועד הפטור ממזונות לכפותו לקבל את מרות האב. אמצעי זה מטרתו בעצם להיטיב עם הבן.

 

הנימוק השני - מאחר ומעל גיל שש חיוב המזונות הוא רק מדין צדקה, לא חל חיוב לתת צדקה לאדם אשר מתנכר אליך.

 

הנימוק השלישי - אין חובה על האב להעדיף את בנו במזונות מדין צדקה על פני אדם אחר, מאחר ולאור התנכרותו, הילד לא נחשב בעצם לקרוב שיש לו "עדיפות" בקבלת צדקה.

 

בשני פסקי דין שניתנו לאחרונה ע"י כב' השופט שילה מביהמ"ש לענייני משפחה ברמת גן פסק ביהמ"ש על ביטול מזונות קטינים מהגיעם לגיל 15 אם ימשיכו בסירובם לקשר עם האב לאחר גיל 15 (תמש (ת"א) 59890-08 (מיום 4.9.11) ותמש (ת"א) 50547-05-10 (מיום 11.1.12) בפסק דין נוסף של כב' השופט מרכוס מביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים (תמ"ש 27271/01 מיום 7.11.11) בוטלו מזונותיהם של ילדים מגיל מצווה בוטלו והופחתו מזונותיהם של ילדים מרדנים.

 

‎תקוותי היא כי בתי המשפט יפעלו למיגור והפחתה משמעותית של תופעת סרבנות הקשר/ ניכור הורי של ילדים כנגד מי מהוריהם במקרה של גירושין, ועדיף לעשות זאת שעה אחת קודם, בטרם יתגלגל כדור השלג ללא יכולת שליטה עליו, שכן נושא המזונות אינו לב ליבו של העניין אלא הופך הכרחי במקרים מסויימים בהם לא מתקיים קשר תקין בין הורה לילדו.

 


עודכן ב: 05/06/2024