פירוד ממושך כעילה לחיוב בגט, האומנם?

סיום הנישואין בגט: פעמים רבות שאני נשאל על ידי מידיינים בבית הדין הרבניים, מדוע בית הדין לא נעתר לתביעת הגירושין ומחייב בגט? האם סירוב של אחד הצדדים לגירושין באמת מונע את חיוב הגט? האם ניתן למנוע את הגירושין גם שהצד השני חפץ בגירושין? קורה ולא אחת שצד התובע גירושין אינו מבין מדוע בית הדין נמנע מלחייב את הצד השני בגירושין?

תביעת הגירושין שבאה ברקע שהצדדים חיים במשקי בית נפרדים, התנהלותם הכלכלית נפרדת לחלוטין, ואין ביניהם כל יחסי אישות, הנתבע/ת לגירושין מתנהל במלחמה בבית המשפט בתביעת רכוש ואילו בבית הדין תובע שלום בית? היש אבסורד גדול מזה? ועדיין פסיקת חיוב הגט לא מופיעה!

יתרה מכך, יטען התובע שהרי בית הדין מודע כי הצדדים ניהלו משא ומתן לגירושין, ואם כן כיצד לא נדחית תביעת שלום הבית על הסף בחוסר תום לב? וכי ניתן לחייב אותי לחיות עם מי שאיני רוצה? התשובה לכך הינה מורכבת מעט. ובמה דברים אמורים?

עילות גירושין

ברי כי לא ניתן לכפות על אדם לחיות עם בן זוג שלא ברצונו, אולם, גם לא ניתן לכפות את הצד השני להתגרש.

ויובהר כי בכדי להגיע לחיוב בגט, המוצא היחיד הנו- העלאת טענות המהוות "עילות גירושין" שרק אם הם יוכחו יפסוק בית הדין לחיוב בגט.
לדוגמא, מתוך פסק דין שהתפרסם זה מכבר, בתיק מספר 982961/1 בבית הדין הרבני האזורי נתניה: שני בני הזוג חיים בבתים שונים ואין יחסי אישות ובכל אופן עדיין צד אחד טוען תביעת שלום בית ובית הדין נוכח שבין הצדדים לא קיימת האפשרות של חזרה לחיים משותפים, עדיין פעמים רבות אם הצדדים לא מתפשרים רחוקה הדרך לחיוב בגט.

נפסק שאף כי הצדדים חיים בנפרד, ולא היו יחסי אישות לטענת התובע מספר שנים, והסיכויים לשלום בית אינם נראים לעין היות וחוסר האמון בין הצדדים הנו גבוה מאוד, היות ולא קיימת עילת גירושין אין מקום לחייב בגט.

בפסק הדין נכתב כך: "וכאמור לעיל בית הדין סבור כי בשלב זה אין כל עילה שבדין המחייבת את האישה לקבל את גטה."

האמור לעיל, שאף שבית הדין מבין למצב הצדדים כי לא נראה לעין חזרה לחיים משותפים וקרוב לוודאי שתביעת שלום הבית אינה כנה, יחד עם זאת פסק דין לחיוב בגט לא יינתן לאור חוסר עילות גירושין.

מניסיון, ניתן לציין שבהרבה מקרים לא הובאו והוצגו כראוי עילות הגירושין בפני בית הדין, ולכן חשיבות רבה למייצג שיודע מלאכתו איזה עילות להציג בראש התביעה שבהרבה מקרים הינם קיימות אולם לא מקבלות דגש לאור שהמייצג לא ייחס להם חשיבות.

עילות הגירושין הינן מגוונות ונדרשת מיומנות רבה להוכיח כדי לקבל את התוצאה הראויה. מנגד, בבחינת הפסיקה לאורך השנים בבתי הדין ניכרת גם פסיקה לחיוב גט אף ללא עילות אולם בצמצום ניכר מאוד ובמקרים בודדים הדורשים מספר רב של תנאים. הרציונל לגישה זו לחיוב אף ללא עילות הנו, שעצם אי נתינת הגט הינה הופכת את הצד שמסרב להתגרש למורד.

וכמאמרו של הרב שלמה דיקובסקי מנכ"ל בתי הדין הרבניים בדימוס ודיין בבית הדין הרבני הגדול לערעורים מחבר הספרים "לב שומע לשלמה" ובפסקי דין רבים, כי בית הדין אינו "מחייה מתים" ותביעות לשלום בית מקומם היכן שניתן להציל וקיים סיכוי ולא שהנישואין מתו.

לסיכום, פסק דין לחיוב בגט הנו חייב להיות מושתת על "עילות גירושין" ואילו פירוד ממושך ככל שיהיה אינו מחייב כי יינתן פסק דין לחיוב בגט.

אין באמור משום חוות דעת או ייעוץ, יובהר כי האמור במאמר אינו מהווה ייעוץ משפטי פרטני ומקצועי, לא נועד להחליפו, ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם, באשר כל מקרה ונסיבותיו. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד.