דחיית טענת זיוף חתימה על כתב ערבות

בתי המשפט



בש"א 003627/04 בית משפט השלום ראשון לציון
בתיק עיקרי: א 004045/04

26/12/2004
תאריך:
כב’ הרשם ר. ארניה
בפני:








1 . עודפים מעוצבים בע"מ

2 . ברק עליזה

3 . קרישר חיים
בעניין:

המבקשים



ע"י ב"כ עו"ד טל טורג’מן



נ ג ד





גרין היל קלאב בע"מ


המשיבה

ע"י ב"כ עו"ד אורן גיא







החלטה




העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. המשיבה הינה חברה פרטית העוסקת בשיווק חפצי נוי לעיצוב הבית.

2.

3. המבקשת 1 (להלן: "החברה") הינה חברה פרטית אשר במועדים הרלוונטיים לתובענה עסקה בין היתר, בשיווק וממכר חפצי נוי לבית.נ

המבקשים 3 - 2 הינם בעלי מניות בחברה. למבקש 1 (להלן: "המבקש") 60 מניות רגילות מתוך 90 שהוצאו, וכן מניית הצבעה אחת מתוך שניים, ואילו למבקשת 3 (להלן: "המבקשת") 30 מניות רגילות ומניית הצבעה אחת. בתדפיס רשם החברות, המבקש בלבד רשום כמנהל החברה.ב

4. המשיבה טוענת כי סיפקה לחברה חפצי נוי לעיצוב הבית בהתאם להזמנות שביצעה החברה, אשר יתרת תמורתן לא נפרעה. לטענת המשיבה יתרת חובה של החברה למשיבה עומד, נכון ליום הגשת התביעה על הסך של 118,017 ₪.ו

5. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 12.8.2003 חתמה המבקשת על "טופס פרטי לקוח" שצורף כנספח ב/1 לכתב התביעה.

כמו כן אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 3.12.2003 חתם המבקש על כתב ערבות אשר צורף כנספח ב/2 לכתב התביעה (להלן: "כתב הערבות").נ

עוד אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 23.12.2003 חתמו המבקש, החברה והמשיבה על "כתב הסכמה וסילוק" אשר צורף כנספח ג’ לכתב התביעה (להלן: "כתב הסילוק").ב

על בסיס מסמכים אלו אשר צורפו לכתב התביעה, טוענת המשיבה כי בנוסף לחבות החברה, נתגבשה חבות אישית של המבקשים כלפיה.ו

אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל הגישה המשיבה תובענה זו בסדר דין מקוצר כנגד החברה והמבקשים.נ



טענות החברה

1. התביעה כנגד החברה נשענת על כתב הסילוק, עליו חתומים החברה (באמצעות המבקש) והמבקש (עמ’ 3 ש’ 8). אין חולק כי המבקשת איננה חתומה על מסמך זה (עמ’ 3 ש’ 11).ב

בכתב הסילוק נאמר כי חובה של החברה למשיבה נכון ליום החתימה (3.12.2003) הינו 118,017 ₪ ופרעונו של החוב נפרס ל – 20 תשלומים חודשיים ע"ס של 5,000 כ"א החל מיום 1.1.2004.ו

2. החברה, באמצעות המבקש, טענה כי הסכום שגוי וכי הוא כולל בתוכו, בין היתר, חיובים בגין סחורה שלא סופקה לה. החברה טענה עוד באמצעות המבקש, כי חתמה על כתב הסילוק תחת לחץ, ואולם היום אינה מוכנה לשלם סכומים שאינה חייבת בהם.נ

3. ברור שטענה זו אין לקבל. בחתימתה על כתב הסילוק הודתה החברה בגובה חובה למשיבה, ומשעשתה כן – אין מקום להניח לה לחזור מהודאתה זו.ב

יצויין כי המבקש אישר בעדותו שבמועד חתימת כתב הסילוק, עמד חובה של החברה למשיבה על "מאה וקצת אלף שקלים" (עמ’ 1 ש’ 17 – 16).

אשר לטענה כי כתב הסילוק נחתם תחת לחץ – בתצהירו של המבקש לא בואר מהו אותו לחץ, וכיצד נשלל רצונו החופשי לחתום על המסמך הנ"ל. מכל מקום, אין גם כל ספק שהמסמך לא בוטל לאחר הפסקת אותו לחץ נטען, כפי שמחייבת הוראת סע’ 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, וטענת הלחץ נטענה לראשונה בבקשת רשות להתגונן זו, כשבעה חודשים לאחר חתימת כתב הסילוק.ו

דברים אלה מתיישבים יותר עם המסקנה לפיה המבקש חתם על כתב הערבות וכתב הסילוק תוך רצון ותקווה לשקם את החברה (כפי שהוא עצמו הודה בחקירתו – עמ’ 2 ש’ 22 – 17) מאשר עם הטענה שהופעל עליו לחץ לחתום עליהם.נ

4. מן הראוי להתייחס כאן לטענה נוספת על פיה החברה שילמה תשלום אחד בהתאם לכתב הסילוק. המבקש טען בחקירתו כי שולמו "תשלום אחד או שניים, אני לא זוכר כמה" (עמוד 3 שורה 5).

זוהי, למעשה, טענת קיזוז.

הלכה פסוקה היא שטענת קיזוז יש לפרט כשם שמפרטים כתב תביעה: ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ’ סוכנות למכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד ל"ו (3) 518.ב

משמע, טענת קיזוז טעונה פרוט עובדתי ומלא בתצהיר, תוך פירוט מדוייק של הסכומים ששולמו ומועדם.ו

פירוט כזה אין בנמצא בענייננו.נ

אשר על כן דין, מכל הטעמים המפורטים לעיל, דין בקשת הרשות להתגונן של החברה להידחות.ב



טענות המבקשת

5. אין מחלוקת כי המבקשת חתמה על נספח ב/1 לכתב התביעה הקרוי "טופס פרטי לקוח", ואשר בסיומו מופיעה ערבותה האישית של המבקשת כלפי המשיבה לכל חובות החברה.ו

6. המבקשת טענה כי הוחתמה כערבה על גבי הטופס בעורמה ותוך כדי הטעיה. לטענתה, המשיבה או מי מטעמה לא ציינו בפניה כי המדובר בטופס ערבות, ולא הסבו תשומת ליבה למשפט הערבות האישית המוסווה בתוך המלל שבטקסט.נ

7. טענה זו אין לקבל.

אמנם, המבקשת בחקירתה תיארה סיטואציה של חתימה בלחץ זמן (עמ’ 4 ש’ 22 – 18). ואולם, יחד עם זאת מהחקירה הסתבר כי המבקשת היא זו שמילאה, באופן אישי ובכתב ידה, את פרטיה המופיעים בתוך החלק במסמך הנ"ל המתייחס לערבות האישית (עמ’ 4 ש’ 13 – 11).

לפיכך, מבחינה עובדתית, עצם העובדה שמילאה את פרטיה אלה בעצמה אינו מתיישב עם טענתה כאילו לא היתה מודעת לכך שהינה חותמת על כתב ערבות.ב






מעבר לכך, לא היה כל מניעה כי המבקשת תיטול את הטופס לביתה, ומכל מקום, עד למועד זה המבקשת לא ביטלה את ההסכם.ו

זאת ועוד. המבקשת הודתה כי אינה נוהגת לקרוא מסמכים לפני שהיא חותמת עליהם (עמ’ 4 ש’ 13). לפיכך אין לה להלין אלא על עצמה.

הלכה פסוקה היא כי אדם החותם על מסמך חזקה שקרא אותו והבין את תוכנו. לפיכך, אדם החותם על מסמך בלי לדעת מה תוכנו לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב: ע"א 467/64 שוויץ נ’ סנדור פ"ד י"ט (2) 113.

8. מעבר לנדרש, הצגת המבקשת כעובדת שכירה גרידא בחברה, אשר אין הגיון בחתימתה כערבה לחובות החברה – אין בה ממש. המבקשת מחזיקה ב – 1/3 ממניות ההון בחברה, וכן במניית הצבעה אחת (בדיוק כמו המבקש).

ועוד: בטופס פרטי הלקוח ציינה, תחת הכותרת "שמות הבעלים", שמה ופרטיה האישיים ולאחר מכן את פרטי המבקש.

יצויין כי גם המבקש עצמו העיד כי המבקשת הינה "שותפה בחברה" (עמ’ 3 ש’ 15).

מכאן שהמבקשת אינה עובדת שכירה גרידא, אלא נושאת מישרה בכירה בחברה. על כן בהחלט יש הגיון כלכלי ומסחרי בחתימתה על כתב ערבות לחובות החברה, כלפי ספק מסוגה של המשיבה.

אשר על כן, ולאור האמור לעיל, דין בקשת הרשות להתגונן של המבקשת להידחות.



טענות המבקש

9. טענותיו של המבקש מתבססות על פרשנותו לכתב הערבות, עליו חתם.

בסע’ 6 לכתב הערבות נאמר:

"ערבות זו תחול על חובות עודפים מעוצבים כלפיכם החל מיום 3/12/03 ואני מאשר כי ידוע לי כי במועד חתימת ערבות זו מסתכם החוב בסך 118,017 ₪".

על בסיס האמור בהוראה זו של כתב ערבות זה בונה המבקש טענתו על פיה התחייבותו האישית על פי כתב הערבות חלה מכאן ולהבא, דהיינו על חובות החברה שיווצרו מיום חתימת כתב הערבות ואילך, והיא איננה חלה על חובות החברה אשר נצברו עד לאותו מועד. מכאן, כך טוען המבקש, שאין הוא חב דבר באופן אישי למשיבה.

10. כבר עתה אומר שהחלטתי לדחות טענה זו.

לצורך הכרעה בשאלת חיובו האישי של המבקש אין כל צורך להיזקק לשאלת פרשנות כתב הערבות, שכן לטעמי חיובו האישי של המבקש נלמד, באופן עצמאי, מכתב הסילוק.

כאמור, 20 יום לאחר המועד בו נחתם כתב הערבות, חתם המבקש גם על כתב הסילוק.

המבקש חתם על כתב הסילוק פעמיים: הן מטעם החברה (מצד שמאל) והן באופן אישי (מצד ימין). אין לחתימתו האישית של המבקש על כתב הסילוק כל משמעות אחרת, פרט לקבלת התחייבות אישית לתשלום חובות החברה, כמפורט בכתב הסילוק. גם שמו של המסמך ("כתב הסכמה וסילוק") מדבר בעד עצמו.

11. גם אם טעיתי בהבנת משמעותו של כתב הסילוק, נראה לי כי אין לפרשנותו של המבקש לכתב הערבות על מה שתעמוד.

כאמור, המבקש טוען כי ערבותו תחול על חובות מכאן ולהבא בלבד.

דא עקא, אין בטענה זו כל הגיון, וזאת נוכח האמור בסעיף 3 לכתב הסילוק על פיו הסכימו הצדדים כי ממועד החתימה והלאה המשיבה לא תמכור למבקשת כל סחורה נוספת באשראי, אלא כנגד תשלום במזומן.

כאמור, כתב הסילוק וכתב הערבות בהפרש זמנים קצר האחד מהשני. לפיכך, אם הסכימו הצדדים בכתב הסילוק כי מאותו מועד והלאה לא יווצרו עוד חובות של החברה למשיבה (שכן הרכישות הבאות של החברה מהמשיבה לא תהיינה באשראי אלא במזומן), ונוכח העובדה שב"תקופת הביניים" לא נוצר כל חוב חדש (שכן, סכום חובה של המשיבה נותר זהה) - הרי שהיא הנותנת כי ערבותו של המבקש בהתאם לכתב הערבות הינה גם לחובות שעד לאותו יום.

יתרה מכך. אם ערבותו של המבקש הינה לחובות העתיד, מדוע זה מצאו הצדדים לנכון לנקוב בכתב הערבות בסכום החוב התלוי ועומד? הרי על פי גישה זו – נתון זה כלל אינו רלוונטי!

זאת ועוד. גם פרשנותו הלשונית של המבקש לסע’ 6 הנ"ל אינה עומדת במבחן הביקורת. ההוראה הנ"ל קובעת אמנם כי ערבותו של המבקש הינה מאותו מועד והלאה, אך היא מוסיפה וקובעת גם כי ערבותו הינה לחוב, אשר באותו מועד עמד על הסך של 118,017 ₪. מכאן שערבותו חלה גם על סכום חוב זה.

אשר על כן, לאור האמור לעיל גם דין בקשת הרשות להתגונן מטעם המבקש להידחות.

סוף דבר, דין בקשת הרשות להתגונן בכללותה להידחות.

ניתן בזאת פסק דין לטובת המשיבה כנגד המבקשים על יסוד כתב התביעה.

המבקשים ישאו, יחד ולחוד, בהוצאות המשפט של המשיבה בגין בקשה זו בסך של 3,000 ₪ + מע"מ.

המשיבה תגיש פסיקתא לחתימה.









_

רפי ארניה, רשם

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה