בשנים האחרונות, עם ריבוי התביעות המוגשות לבית המשפט, ניהול תיקים בבית המשפט הופך לעיתים להליך ממושך, אשר עשוי להימשך מספר שנים. גם כשניתן בסופו של דבר פסק דין יכול אחד הצדדים "שהפסיד במשפט" להגיש ערעור או בקשת רשות ערעור על פסק הדין ועד למתן פסק דין סופי באחת מערכאות הערעור עלולות לחלוף שנים נוספות. בכדי לצמצמם את התופעה הוספו שופטים נוספים למערכת בתי המשפט ואף נקבעים דיונים לשעות אחה"צ והערב, אך בכל אלה אין כדי למגר את התופעה.
בכדי להימנע ממצב שבו תלויים צדדים לסכסוך בלוח הזמנים העמוס של בית המשפט רשאים הצדדים בהסכמה או במסגרת הסכם מסחרי ביניהם לקבוע מראש, כי סכסוך שיתגלע ביניהם יובא להכרעתו של בורר מוסכם או בורר שימונה ע"י צד שלישי, למשל בית המשפט או ראש לשכת עורכי הדין או כל גורם מקצועי או אחר.
בדרך זו עשוי הליך הבוררות להגיע לקיצו תוך מספר מועט של ישיבות בוררות או חודשים ובדר"כ תוך 3 חודשים ממועד תחילת הבוררות. כמובן שישנן בוררויות שנמשכות גם מספר שנים בשל מורכבותן אך עדיין יש להניח שיבואו לסיומן בפרק זמן קצר מזה של בית המשפט, בשל העומס הרב המוטל כאור על בתי המשפט.
בבוררות, הצדדים רשאים לקבוע לא רק זהות הבורר, אלא גם עננינים נוספים, כגון האם יכריע הבורר לפי הדין המהותי והאם יהיה כבול בהחלטתו בסדרי הדין ודיני הראיות הנהוגים בבית המשפט והאם יהיה מחויב לנמק את הפסק. הליך בוררות מטבעו הנו הליך פחות רשמי ומלחיץ מניהול תביעה בבית המשפט. לצד ההיתרונות שיש לבוררות יש כמובן גם חסרונות ואחת מהן היא שעל פי הדין הקיים לא ניתן לערער על פסק בורר, אלא ברשות ע"י בית המשפט העליון ואפשר שהרשות לא תינתן.
אילו התביעה היתה מוגשת לבית המשפט במקום לבוררות ייתכן שניתן היה להגיש ערעור בזכות לבית המשפט שלערעור. כמו כן קיימות הגבלות בדין על העילות שלפיהן ניתן לתקוף את פסק הוברר כדי להביא לביטולו. בנוסף לכל החסרונות יש להביא בחשבון את עלות שכרו של הבורר וכן את הוצאות הבוררות כגון הקלטת הדיונם ותמלולם, אשר עלולים להגיע לסכומים לא מבוטלים שלא כל הציבור מסוגל לעמוד בהם, לא כולל עלות שכ"ט עו"ד שבכל מקרה קיימת הן בבית משפט והן בהליך בוררות באם צד לסכסוך בחר להיות מיוצג בהליך ע"י עורך דין מטעמו.
דרך נוספת ליישוב סכסוכים, המקבלת כיום תאוצה רבה, הנה הליך הגישור, שהנו הליך וולונטרי שבו נעשה נסיון באמצעות מגשר להביא ליישוב הסכסוך מבלי שתהא לו הסמכות להכריע בסכסוך, כשם שסמכות זו קיימת לבית המשפט ולבורר. במסגרת הליך הגישור נפגש המגשר עם שני הצדדים בפגישות משותפות או נפרדות במטרה לזהות את הנושאים שבמחלוקת והאינטרסים המשותפים של הצדדים ביישוב הסכסוך, והכל כדי להביאם לידי הסכמה על יישוב הסכסוך עד כמה שניתן מיזומתם.
המגשר רשאי כמובן להציע לצדדים פתרונות יצירתיים ליישוב הסכסוך שאינם בהכרח משפטיים, דבר שאינו בסמכותו של בית המשפט המוסמך לפסוק לפי הדין בלבד. במידה לא מבוטלת הצדדים בסיומו של הליך גישור עשויים לכתוב בעצמם, בסיוע המגשר, את "פסק הדין" שהנו הסכמה, אליה הגיעו ולהעבירה לאישור בית המשפט.
כך למעשה נוטלים הצדדים את השליטה על ההכרעה בסכסוך מבית המשפט או הבורר לידיהם ללא נטילת הסיכונים וחוסר הוודאות התלויה בהליך משפטי בבית המשפט או בבוררות. היה ונסיון הגישור לא צלח רשאיים הצדדים להביא הסכסוך בפני בית המשפט או לשוב אליו, באם הופנו לגישור ע"י בית המשפט. ראוי לציין כי חל חיסיון וסודיות על הליך הגישור ולכן דברים שנאמרו בהליך הגישור הנם חסויים ולא ניתן לעשות בהן שימוש ע"י מי מהצדדים בבית המשפט.
הכותב הנו עו"ד אזרחי –מסחרי ומגשר בעל משרד עו"ד עצמאי ברמת גן. אין בכתבה הנ"ל משום ייעוץ משפטי, אלא תאור כללי של הנושא ובאחריות הבלעדית של הקורא.
