ההטבות של תביעות ניידות ניתנות מכוח הסכם שנחתם בין המוסד לביטוח לאומי לבין מדינת ישראל ביום 1.6.1977.
סעיפי הליקוי בניידת נקבעים ע"פ רשימה סגורה שנקבעה בהסכם.
תביעה לניידות ניתן להגיש החל מגיל 3.
תביעת ניידות המוגשת לראשונה לנכה יכולה להיות מוגשת עד לגיל 67 הן לגבר והן לאישה (ילדי 5/1942).
חשוב מאוד להתייעץ עם מומחה טרם הגשת התביעה שיתאים בין המצב הרפואי לבין ליקוי המנוי בהסכם.
אם מצבו של הנכה מתאים למספר סעיפים במקביל מבצעים שקלול של אחוזי הנכות.
נכה המקבל קצבת שירותים מיוחדים מהמוסד לביטוח לאומי יהיה זכאי לקבל קצבת ניידות רק אם ועדה רפואית מטעם משרד הבריאות קבעה לו מוגבלות בניידות בשיער של 100% או שהוא זקוק לכיסא גלגלים (ייתכן וגם אם רתוק למיטה).
אשפוז במוסד – אשפוז במוסד של מוגבל בניידות עלול להפסיק את קצבתו לאחר 3 חודשי אשפוז.
מאושפז במוסד יהיה זכאי בין היתר אלא אם כן הוא עונה לתנאים הבאים במצטבר :
הוא מעל לגיל 18 ונקבעה לו מוגבלות בניידות בשיעור 100%, (או קטין עם מוגבלות בניידות בשיעור 80% לפחות) או מוגבל בניידות שוועדה רפואית קבעה שהוא זקוק לכיסא גלגלים ומשתמש בו.
הוא יוצא מהמוסד ברכב לפחות שש פעמים בחודש, היציאה הינה למטרות עבודה, לימודים, פעילות חברתית, שיקום או התנדבות.
אין גוף הנושא בהוצאות יציאותיו אלה מהמוסד.
הוא זכאי לקצבה לשירותים מיוחדים או לקצבה לילד נכה, אך איננו מקבל אותה בשל העובדה שהוא שוהה במוסד.
חייל בשירות חובה יכול ויהא זכאי לקצבת ניידות. (חייל כידוע אינו מבוטח ע"פ חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ואת השירותים הרפואיים הוא מקבל מצה"ל ולא באמצעות קופות החולים)