התחייבת- תשלם!
המיתוס
בציבור הרחב קיים מיתוס רווח, לפיו שטר הכתובה הוא סמלי ואינו ניתן לאכיפה ובאם מנסים לאוכפו, ניתן בקלות להיפטר מהחיובים שבו.
על מנת להפריך את הטענות הללו, אפנה לשני פסקי דין מהחודשים האחרונים, שניתנו לטובת נשים וזאת למרות שהושמעו כנגדן טענות קשות על בגידה. בשני התיקים הללו הייתי שותף בייצוג של אותן נשים והדברים נכתבים בעיניים של מי שחווה את הראיות והטענות באופן בלתי אמצעי.
על מנת לסבר את האוזן, בפסק דין השני שיוזכר בהמשך, חויב בעל בסכום שאינו פחות ממיליון ₪, תוך שבית הדין קובע באופן חד משמעי: "סכום הכתובה הוא 1,000,000 ₪ ועקרונית זהו הסכום שבו מחויב הבעל לשעבר".
חשדות על בגידה
על מנת לחדד את רמת החיוב בתשלום כתובה, אבקש להפנות דווקא למקרי קיצון שבהם נטענו כנגד הנשים טענות שהאשימו אותן בבגידה.
בתיק הראשון שהתנהל בבית הדין הרבני בבאר שבע, חשד הבעל באשתו שהיא מקיימת קשר רומנטי עם גבר אחר. במאמר מוסגר אבקש לציין כי הוכחת קיום קשר רומנטי עם אדם זר מונע מאישה לקבל את כתובתה.
הבעל, שכאמור חשד באשתו ללא הרף כי היא מנהלת רומן עם אדם זר, דרש שתבצע בדיקת פוליגרף כתנאי לשלום בית. האישה התרצתה וביצעה את בדיקת פוליגרף- בה נשאלה האם קיימה יחסי מין עם הגבר שעמו הייתה בקשר, שאלה שכמובן הוכחשה על ידה. אלא שבמקום שבדיקת הפוליגרף תסייע לצדדים לחזור לשלום בית, ממצאי בדיקת הפוליגרף לימדו כי האישה דוברת שקר ולכאורה קיימה יחסי מין עם הגבר המדובר.
מבחינת הבעל, לא היה צריך הרבה מעבר לכך, הוא ארז את חפציו, עזב את הבית ופנה לעורך דין על מנת להגיש תביעת גירושין וחלוקת רכוש בבית הדין הרבני בבאר שבע. עורך דינו של הבעל מיהר להגיש תביעה, אליה צורפו ממצאי בדיקת הפוליגרף המפלילות.
בכתב הגנה שהגיש משרדי בשם האישה ותוך התעלמות מתוצאות בדיקת הפוליגרף, טענה האישה כי יחסו החשדני של בעלה הוא זה שאינו מאפשר לצדדים לחזור לשלום בית ולמרות שעשתה מאמצים רבים לשקם את הזוגיות שלהם - אין מנוס מלהתגרש.
אלא שלא די בכך, מבחינתה של האישה, יחסו החשדני של בעלה ועזיבתו את הבית, הם הם אלה שפירקו סופית את התא המשפחתי ולכן לטענתה היא זכאית לתשלום מלוא כתובתה, בסך מיליון שקלים חדשים. לדבריה, לולי חשדות השווא של הבעל והתנהגותו הקשה כלפיה הצדדים היו ממשיכים לחיות עוד שנים ארוכות יחד.
בגידה או לא?
במהלך ההליך זומנו לעדות בני משפחה, שלטענת הבעל שמעו את הודאתה של האישה בבגידה, בודקי פוליגרף שונים, אליהם פנו בני הזוג יחד וכל אחד באופן עצמאי, לרבות בודק הפוליגרף שבבדיקתו נמצאה האישה דוברת שקר, הוצגו פלטי שיחות ומסרונים שהוחלפו בין האישה לבין האדם שעמו הייתה בקשר ולטענת הבעל ניהלה עמו רומן. כמובן שהבעל לא הסתפק בכך והזמין אף את הגבר החשוד לחקירה בבית הדין.
בית הדין הרבני בחן את הראיות בתיק והגיע לכלל מסקנה כי אין בידי הבעל ראיות ממשיות שמהן ניתן להסיק באופן חד משמעי כי האישה בגדה בו. עוד קבע ביה"ד כי אין מניעה שהמקור לכל החשדות הן במוחו של הבעל, אשר היה קנאי באופן אובססיבי כלפי אשתו וחשד בה באופן מוגזם. כך הדגיש בית הדין כי ממצאי בדיקת הפוליגרף אינם חד משמעיים וגם אם היו כאלה, הרי שהקבילות הראייתית שלהם על פי ההלכה היהודית מוטלת בספק.
למרות שבגידה כאמור לא הוכחה, נדרש בית הדין לברר האם קשר ווירטואלי באמצעות מסרונים בין אישה נשואה לבין גבר זר, עולה כדי בגידה ומונע מאישה לקבל את כתובתה. במסגרת פסק הדין קבע ביה"ד שלמרות שאין במסרונים כשלעצמם כדי להצביע על קשר רומנטי בין אישה לגבר, אין זו התנהלות הולמת וראויה עבור אישה נשואה.
בסופו של דבר קבע בית הדין שהמסרונים לא היו הטריגר לגירושין, אלא חשדותיו של הבעל, שכאמור עזב את הבית בעקבות חשדות אלה. בסופו של יום ושל הליך ארוך ומייגע פסק בית הדין כי האישה לא איבדה את זכותה לדמי כתובה. למרות זאת ובגלל הנסיבות ועל דרך של פשרה, הורה בית הדין לבעל ברוב דעות לשלם (רק) 175,000 ₪, בעוד שסכום הכתובה המקורי עמד על 1,000,000 ₪.
מתי מפסידה אישה את זכותה לכתובה?
אם כך מתי באמת מפסידה אישה את כתובתה? על מנת לתת לכך תשובה תמציתית אפנה לפסק דין של בית הדין הרבני באשקלון, שניתן לאחר שהוצגו בפניו צילומים ברורים שצולמו על ידי חוקר פרטי, אשר לימדו על קיום קשר ארוך טווח בין הלקוחה שלי לבין גבר אחר. הצילומים כללו תיעוד של הליכה משותפת של השניים גם בשעות בלתי שגרתיות, ביקורים של הגבר בביתה של האישה ועוד.
לטענתו של הבעל הוכח שאשתו בגדה בו עם אדם זר ועשתה איתו לכל הפחות "מעשה כיעור". מעשה כיעור הוא מונח הלכתי שמבטא מעשה לא ראוי של אישה נשואה (הפחות בחומרתו מהוכחת קיום יחסי מין) שבעקבותיו היא מפסידה את כתובתה.
בפסק דין זה פירטו הדיינים באופן תמציתי מהם המקרים שבהם אישה מאבדת את זכאותה לתשלום דמי כתובה:
מקרה ראשון- כאשר הוכח שהאישה קיימה יחסי אישות (יחסי מין) עם אדם שאינו בעלה במהלך תקופת נישואיה.
במקרה הנדון קבע בית הדין: "אין ספק שעובדה זו לא הוכחה ולכן אם מכח זאת באנו, אין להפסידה כתובתה".
האופן השני שבו נשללת הזכות לתשלום כתובה הוא כאשר האישה מוגדרת כ"עוברת על דת". על מנת שאישה תאבד את זכותה לכתובה על פי קריטריון זה, חייב להתקיים תנאי הכרחי של "התראה" מוקדמת. במקרה הספציפי הזה קבע בית הדין "אין ספק שלא היתה התראה..." ולכן האישה לא איבדה את כתובתה מטעם זה.
המקרה השלישי, שבו התמקד בית הדין, הוא האם הקשר עם אותו אדם זר הינו "מעשה כיעור"?
אם לא היה ברור עד כה, מעשה כיעור הוא מונח אמורפי הכולל בתוכו התנהגויות שונות, שעל פי המקובל עלולות להיחשב כהתנהגות בלתי הולמת לאישה נשואה.
בגידה חד משמעית
למרות שבצילומים נראה אדם זר נכנס לחצר ביתה של האישה, שחיה כבר בנפרד מבעלה כבר תקופה ארוכה קודם לכן, צועד יחד איתה בשדות המושב שבו התגוררו בבתים נפרדים ולאחר ההליכה שב ונכנס לחצר ביתה, קבע בית הדין: "בכל אלו אין משום מעשה כיעור ואף אם יש כאן התנהגות שאינה ראויה לא הגיעה עד כדי מעשה כיעור... אין בעדויות החוקרים ראיה קונקרטית לכך שאכן שהה מר ר.ל.ר לילה שלם בבית האשה לשעבר". לכן כאמור בסופו של דבר חויב הבעל בתשלום של מיליון שקלים כדמי כתובה.
מקרה זה, כמו קודמו מלמד שכל מקרה נבדר לגופו על פי נסיבותיו ובהתאם לכללים הלכתיים מאוד ברורים, לכן גם במקרים שבהם אשמתו של הבעל בגירושין אינה מוכחת ולכאורה האישה היא זו שאשמה בגירושין, או שלפחות כך משוכנע הבעל, יכולה אישה לקבל את הכתובה.
ניסיון של גברים להיפטר מחובתם לתשלום כתובה באמצעות האשמות על בגידה צריך להיות מבוסס מספיק, שכן לא כל טענה על בגידה תפטור גבר מתשלום כתובה לאשתו.
אם מי מכם חושד או נחשד בבגידה חשוב לדעת שלא די בתחושות ובטענות ריקות מתוכן. מה שחשוב יותר הוא לדעת שסכום הכתובה איננו "רק מספר". הכתובה היא חוזה בעל נפקוּת משפטית רחבה שכלל וכלל לא קל להיפטר ממנו.
האמור לעיל הינו למידע כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
כותב המאמר הינו עו"ד, מגשר וטוען רבני, מוסמך לרבנות ומנהל משרד עורכי דין. המשרד מתמחה בענייני משפחה, צוואות וירושות, משפט אזרחי, נדל"ן מקרקעין ועוד.
.jpg)
-min(2).jpg)
