על מי מוטל נטל ההוכחה בטענת זיוף שיקים?

רבים המקרים בהם מועלית טענת זיוף על חתימת מסמך, המחאה (שיק), חוזה, או שטר. חוזה בכתב הינו כתב סיכום רצונות הצעה, קיבול וגמירות דעת כאשר החתימה מהווה את אלמנט גמירות הדעת, כלומר את ההסכמה הסופית לאחר כל הלבטים שהיו ערב החתימה.

מהו שטר או המחאה?

שטר למעשה הינו מעין ייפוי כוח לאדם לגבות מצד שלישי את הזכיות שנכתבו בהם במועד שנקבע. כלומר, ייפוי כוח זה שהינו שטר, יכול ויהיה עומד לגבייה בכל שעה שאוחז השטר ידרוש.

הנפשות הפועלות במקרים אלו הם:

ראובן: בעל השיק, הוא המושך ונותן ההוראה לתשלום, באמצעות השיק כלפי הבנק שבו מתנהל חשבון הבנק.

שמעון הבנקאי, או בדרך כלל הבנק בעצמו, הוא הנמשך.

לוי הוא הנפרע, כאשר לטובתו ממלאים בכיתוב את סכום הכסף .

יהודה הוא הנסוב: השיק שאיננו למוטב בלבד מגולגל אליו ולמעשה הוא לבסוף הופך להיות הפורע האחרון. בשיק שכתוב למוטב בלבד אין הסבה ואין נסוב.

כך למשל, להמחשת הדברים, יששכר, שרברב האוחז בשיק כשורה, תיקן צנרת בבית אצל מר יהודה, המסב. יהודה בתמורה שילם לו המחאה שקיבל מיוסף שהינו מיסב נוסף, שנעשה על ידי ראובן בעל השיק המושך, לטובת לוי הנפרע, של בנק אמריקה הנמשך. אולם החתימה על השיק הייתה מזויפת, ולטענת ראובן זו איננה חתימתו כלל.

יששכר פנה להוצאה לפועל וביקש לקבל את הכסף מראובן, בעל השיק, ואילו ראובן טען כי זו איננה חתימתו. מה יהיה הדין במקרה זה ומי צריך להוכיח זיוף או אמתיות החתימה?

יששכר, האוחז בשיק, הוא שצריך להוכיח אמיתות החתימה על השיק, ולא ראובן בעל השיק.

חתימה מזויפת אינה מחייבת את מי שהחתימה נחזית כשלו וגם איננה מביאה לשינוי הבעלות בשטר. אולם, עם זאת כפי הנראה ניתן יהיה לחייב את הזייפן מכוח חתימתו על השיק.

אין שום חובה למי שכאילו חתם להוכיח כי זויפה חתימתו.

ומה ייעשה כאשר ראובן אמר ללוי תחתום בשמי והשיק נחתם על ידי לוי ולא על ידי ראובן , האם ניתן לטעון זיוף חתימה? כמובן שהחתימה איננה של ראובן אבל במידה והחתימה נעשית בהרשאת ראובן בעל השיק המושך, אזי ההרשאה תופסת וראובן יהיה חייב לשלם את השיק במלואו.

מה ההבדל בין טענת זיוף לעומת טענה על חתימה ללא הרשאה?

במקרה בו שמעון מציג עצמו כראובן וחותם על השיק שלו, ומציג עצמו כאילו ראובן שלח אותו, אך למעשה מתברר כי ראובן לא שלח וגם לא הרשה לשמעון לחתום בשמו- דבר זה הינו זיוף ואז השיק בטל.

לעומת מקרה אחר בו שמעון מציג עצמו כראובן וחותם על השיק של ראובן ומתברר כי ישנה הרשאה של ראובן שלשמעון יהיה מותר לחתום בשמו, אזי מדובר בחתימה שלא בהרשאה של ראובן אולם ניתן יהיה לאשרה ולחייב את ראובן במלא התשלום.

הפסיקה קובעת כי ישנה חובת זהירות לאדם שמקבל לידיו המחאה, והוא חייב לוודא מי בעל ההמחאה. ניתן לברר זהות באמצעות רישיון נהיגה או תעודת זהות של בעל השיק אשר חותם עליו. כל זאת, כדי להימנע ממצב בו אדם שגנב פנקס שיקים יחתום בשם בעל השיק, ואילו זה שקיבל את השיק החתום לידיו יטען כי הוא לא ידע שהחותם אינו בעל השיק, וזאת משום שטענה זו לא תתקבל.