קבילות בדיקת פוליגרף בתביעה אזרחית - בחינה מחודשת של פס"ד ביאזי

 

מאת : עורכי הדין עמית זילברג וחיים איציקובסקי

 

הקדמה

 

הדעה הרווחת היום היא כי בדיקות פוליגרף אינן קבילות בבתי המשפט, זאת שומע כל תלמיד בשיעורי אזרחות בבית הספר ואת הלכת ביאזי מכיר כל סטודנט למשפטים וכל עו"ד. גם הקשת הביטוי "קבילות בדיקת פוליגרף" במנועי החיפוש האינטרנטיים, תביא אותנו לתוצאה דומה ותצטט את הלכת ביאזי.

 

מאז פסק דין ביאזי כל פסקי הדין [2], שעסקו או נגעו, בצורה כזו או אחרת, בעניין בדיקות פוליגרף מיד ציטטו את הלכת ביאזי, הקובעת כי בדיקת פוליגרף תהיה קבילה בהליך משפטי ובתנאי ששני הצדדים להליך נתנו את הסכמתם המפורשת לכך. ההסכמה צריכה להיות הן לעריכת הבדיקה והן להגשת תוצאותיה ובכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט.

 

נדמה כי דעה זו כהה שתרשה במחוזותינו עד שהפכה לאקסיומה בקרב הציבור הרחב והמשפטנים ומאז לא נבחנה מחדש.

 

--------------

 

במסגרת הליך אזרחי בבית המשפט, צירפו התובעים לכתב התביעה תוצאות בדיקת פוליגרף, אותם הם חויבו לעבור, במסגרת שימוע ובסמוך לאירוע, תוצאות פוליגרף המחזקות לכאורה את גרסתם.

 

מיד לאחר הגשת כתב ההגנה, הוגשה בקשה בהולה על ידי ב"כ הנתבעת [3], בה התבקש בית המשפט להורות על תיקון כתב התביעה ומחיקת כל הסעיפים והנספחים הנוגעים לצירוף תוצאות בדיקת הפוליגרף שצורפו לכתב התביעה.

 

" ... ואלה נימוקי הבקשה :

 

1. לכתב התביעה צורפו בדיקות פוליגרף שבוצעו לתובעים ללא כל הסכמה ו/או התערבות ו/או מעורבות הנתבעת וכן, ללא ידיעתה וללא אימות עימה ואו שיתופה.

 

2. בדיקת הפוליגרף לא נעשה בהסכמת הנתבעת והיא אף לא היתה צד להליךבמסגרתו נערכה הבדיקה כלל ולא היה לה שיקול דעת בקביעת השאלות ואו מכון הבדיקה ו/או כל דבר הקשור לבדיקה.

 

3. הנתבעת הביעה בהזדמנות הראשונה, עם הגשת כתב ההגנה, את התנגדותה לצירוף תוצאות בדיקות הפוליגרף, באמצעות פניה לתובעים בהתאם לתקנה 91(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, בבקשה לתיקון כתב התביעה, אך נענתה בשלילה.

 

 

 

4. הנתבעת הביעה את התנגדותה לצירוף בדיקת הפוליגרף אף בכתב ההגנה.

 

5. מטרתם של התובעים בצרוף בדיקות הפוליגרף כראיות לכתב התביעה, ראיות בלתי קבילות, היא לכבול דעת כב' בית המשפט בראש למסקנות תומכות את כתב התביעה ולרכוש את אהדת כבוד בית המשפט באמצעות אמצעים פסולים ולהשפיע על ההליך העיקרי.

 

6. לפיכך, מתבקש כבוד בית המשפט להורות לתובעים לתקן את כתב התביעה כמבוקש ולפסוק לנתבעת הוצאות בגין בקשה זו לרבות שכר טרחת עורך דין בצרוף מע"מ כדין ובנוסף הוצאות לדוגמא לאור הניסיון הבוטה לכבול את דעת בית משפט באמצעים פסולים עת שניתנה לתובעים התראה מאת הנתבעת.

 

טענות משפטיות

 

19. בדיקת הפוליגרף אינה בדיקה אמינה ואינה מהימנה כלל ומהווה ראיה שאינה קבילה.

 

20. ההלכה הפסוקה הנהוגה באשר לקבילות בדיקת פוליגרף היא:

 

"בהתחשב בכל האמור לעיל, לרבות המלצותיה של ועדת כהן וההתפתחויות שחלו לאחר הגשתה, הייתי מציע לקבוע כדלהלן : בעוד שתוצאות הפוליגרף טרם הוכחו כאמינות די הצורך כדי לשמש כראיות במשפטים פליליים (להבדיל מהליכי ביניים שבהם נדונה שאלת המשך מעצרו של חשוד או נאשם, או בקשתו להשתחרר בערובה), אין מניעה להתיר קבילותן של אותן תוצאות בהליכים אזרחיים. זאת בתנאי ששני הצדדים הביעו הסכמתם לעריכת הבדיקה ולהגשת תוצאותיה כראיה, וכן בכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט".

ע"א 61/84 יוסף ביאזי נ' אברהם לוי,פ"ד מב (1) 446 (1998).

 

21. כאמור, בכדי שבדיקת פוליגרף תוכר בהליך אזרחי כראיה קבילה, יש צורך להידרש לשני תנאים ראשוניים להסכמה מפורשת חד משמעית ובלתי מסויגת של הצדדים לעצם עריכת בדיקת הפוליגרף, ולכך שבדיקת הפוליגרף תוגש כראיה בבית משפט.

בש"א (אזורי ת"א) 2807/09 תמירפישמן השקעות בע"מ – דרור קרני, תק-עב 2009(2), 2572 (2009).

 

המבקשת טענה בבקשתה כי אין לקבל את תוצאות בדיקת הפוליגרף, שצורפו לכתב התביעה, כיוון שהבדיקות צורפו ללא הסכמתה או התערבותה. בעניין זה מסתמכת ב"כ המבקשת על הלכת ביאזי והחלטה בבקשה בעניין דומה [4], המבוססת אף היא על הלכת ביאזי ומצטטת מפסק הדין.

 

התובעים-המשיבים סברו מנגד כי לא כך הדבר וכי זו לא ההלכה שנקבעה בפסק דין ביאזי. מקריאה מדוקדקת של פסק הדין עולה שכלל לא נבחנה או הוכרעה שאלת קבילות תוצאות בדיקת פוליגרף בבית המשפט.

 

פסק דין ביאזי עוסק בשאלה האם ובאיזו מידה רשאי בית המשפט, הדן במשפט אזרחי, לתת תוקף להסכם בין הצדדים המתדיינים, אשר לפיו יש לראות בתוצאות בדיקת הפוליגרף תשובה החלטית לשאלות העומדות במחלוקת המשפט או במילים אחרות, האם בית המשפט כבול בהכרעתו השיפוטית, להסכמתם של הצדדים לסיים את הסכסוך המשפטי באמצעות פוליגרף?

 

 

בפסק דין ביאזי נקבע בדעת רוב בעניין זה כי :

 

"... לא רק שמן הראוי אלא מצווה מן המובחר לתת תוקף של פסק דין להסכמת בעלי הדין, שהרי בכך ממלא בית המשפט אחת מהפונקציות והמטרות השיפוטיות הראשונות במעלה, והיא סיום דין ודברים שבין בעלי הדין. המטרה של ההליך השיפוטי במשפט אזרחי היא פתרון הסכסוך וסיומו, ובירור האמת אינו אלא אמצעי כדי להגיע לפתרון זה ; ואשר על כן, כאשר בעלי הדין הסכימו ביניהם על דרך סיום הסכסוך, שוב אין בירור האמת משמש מטרה כלשהי מבחינת ההליך השיפוטי, ובוודאי אין במניעת בירור האמת משום פגיעה בתקנת הציבור".

 

או במילים אחרות, נקבע כי כאשר הסכימו הצדדים לסיים את הסכסוך ביניהם ולהכריע באמצעות תוצאות פוליגרף, בית המשפט יקבל את החלטת הצדדים במידה וזו אינה נוגדת את תקנת הציבור.

 

לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט בך (השופט שהיה בדעת מיעוט בפס"ד ביאזי) בפס"ד אבוטבול[5]:

 

"אמנם מן הראוי לציין, כי טרם נקבעה בבית משפט זה הלכה מפורשת, חד משמעית ומחייבת בעניין אי-קבילותן כראיה של תוצאות בדיקת פוליגרף במשפטים פליליים (ראה בעניין זה א' הרנון, דיני ראיות (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי על שם הרי סאקר, כרך ב, תשל"ז) 336). הדברים נאמרו עד כה רק במרומז, או הוזכרו בניסוח שניתן להבין ממנו שהשופטים הניחו את קיומו של הפסול כדבר המובן מאליו. כך נאמר בבג"צ 4581/91 [3], בהערת אגב, ש"בא-כוח העותר ער לכך כי תוצאות בדיקת פוליגרף אינן עדות קבילה בבית המשפט" ; וכן הוזכרה בע"פ5748/90, 33/91 [4], בדיקת פוליגרף, ונאמר, גם כן בהערת אגב, שזוהי כמובן ראיה בלתי קבילה".

 

לעיתים קרובות ייחסו לבית משפט זה פסיקה החלטית בסוגיה זו, תוך איזכור פסק הדין בע"פ 36/70 כהן נ' מדינת ישראל [5]. אולם למעשה כל מה שהוחלט באותו פסק דין מתייחס למידת ההשפעה על בית המשפט שקיימת בעצם הזכרת העובדה כי נאשם סירב להיבדק במכונת אמת ... עינינו הרואות, כי פסק דין זה דן רק בסירוב להיבדק במכונת האמת ובאיסור איזכורה של עובדה זאת כנגד הנאשם, ואין בו הלכה בדבר קבילות תוצאות בדיקות הפוליגרף במשפטים פליליים.

 

אמנם דנו בהרחבה בנושא של קבילות תוצאות הבדיקה של מכשיר הפוליגרף, במשפטים פליליים ואזרחיים כאחד, בע"א 61/84 י' ביאזי ואח' נ' לוי [6]. אך בהיותו ערעור אזרחי, אשר באופן אופרטיבי דן רק בקבילות תוצאות בדיקות הפוליגרף במשפט אזרחי מסוים, הרי ניתן לראות בכל הערותינו בנושא של השימוש במכשיר זה במשפטים פליליים משום obiter dictum בלבד".

 

מדברי כב' השופט בך, בפסק דין אבוטבול המאוחר ממנו במספר שנים ניתן ללמוד כי אכן לא נקבעה כל הלכה בפסק דין ביאזי לעניין הצגת תוצאות פוליגרף במשפט אזרחי וכל הדברים שנאמרו - נאמרו אז כדעת מיעוט כאמרות אגב, אוביטר, מבלי שנפסקה כל הלכה.

 

עוד טענו התובעים-משיבים כי מגמת הפסיקה כיום בדיני ראיות הינה מעבר מקבילות למשקל.

 

מאז חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הועמדו זכויות היסוד בדרגה חוקתית אשר הביאה לשחיקת הכללים העוסקים בקבילותן של ראיות וניתן שיקול דעת רחב לשופט באשר למשקל המיוחס לכל ראיה. במילים אחרות, כיום מגמת הפסיקה הינה לצמצם את כללי הפסילה עד כדי ביטולם וזאת מתוך מטרה שיוצגו בפני בית המשפט מלוא הראיות השייכות לעניין.

 

מטרתה של מגמה זו לאפשר לבית המשפט להתרשם ממלוא הראיות הקיימות ולהכריע בשאלת משקלן של הראיות שהובאו לפניו.

 

בבג"צ 6836/95 נקבע[6]: "... המגמה בדיני ראיות היא מעבר מכללי פסלות השוללים קבילות של ראיות, לכללי משקל ; מנוקשות ופורמאליזם, לגמישות וליתר חופש בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי".

 

בד"נ 23/85 נקבע במפורש בעניין המעבר מקבילות למשקל[7]: "נטייתנו העקבית היא אכן ... לפשט את דרישות הקבילות ולהעביר את הדגש לשלב המשקל ולשיקול דעת בית המשפט ...".

 

לדעות אלו הצטרף גם כב'השופט בהחלטתו בבקשה.

 

בית המשפט הכריע בעניין כדעת התובעים (המשיבים) וקבע בהחלטתו כי : "... עיון בפסק דין ביאזי מלמד כי יש לקבל את פרשנות המשיבים ביחס להלכת ביאזי"[8], היינו פסק הדין אינו קובע דבר בעניין קבילותן של תוצאות בדיקת פוליגרף ולפיכך תוצאות בדיקת פוליגרף הינן קבילות ובתנאי שמגישים אותם, כמובן, על פי כללי דיני הראיות (בצירוף תצהיר עדות חוקר הפוליגרף, דווח כיול ובאפשרות לחקירתו כעד מומחה) ובכך נתן גושפנקא לרעיון כי הלכת ביאזי אינה קובעת את אי קבילותן של בדיקות פוליגרף בתביעה אזרחית וזו טעות ביסודה.

 

כמו כן, חזר השופט על ההלכה הפסוקה לעניין קבילות ראיות, הדגיש את המעבר מקבילות ראיה לשאלת משקלה הראייתי, קבע כי "... בסופו של יום, בפניי ביהמ"ש יוצגו מלוא הראיות. ראיה זו [תוצאות בדיקת הפוליגרף] הינה בבחינת ראיה אחת ממכלול שעוד תבחנה בבוא היום"[9], דחה את בקשת תיקון כתב התביעה והשאיר על כנם את כל הסעיפים והנספחים הנוגעים לתוצאות בדיקת הפוליגרף שצורפו לכתב התביעה.

 

לסיכום, נדמה כי המסקנות המתבקשות מקריאת פסק הדין בצורה מדוקדקת הן :

 

א. השאלה שנשאלה בפסק דין ביאזי עסקה בשאלה האם ובאיזו מידה רשאי בית המשפט, הדן במשפט אזרחי, לתת תוקף להסכם בין הצדדים המתדיינים, אשר לפיו יש לראות בתוצאות בדיקת הפוליגרף תשובה החלטית לשאלות העומדות במחלוקת המשפט או במילים אחרות, האם בית המשפט כבול בהכרעתו השיפוטית, להסכמתם של הצדדים לסיים את הסכסוך המשפטי באמצעות פוליגרף?

 

 

ב. ההלכה שנקבעה בדעת רוב, ע"י כב' השופטים א' גולדברג ומ' אלון היא שכאשר הסכימו הצדדים לסיים את הסכסוך ביניהם ולהכריע באמצעות תוצאות פוליגרף, בית המשפט יקבל את החלטת הצדדים במידה וזו אינה נוגדת את תקנת הציבור.

 

 

ג. ההלכה המוכרת כהלכת ביאזי, בכך שאין מניעה להתיר קבילותן של תוצאות פוליגרף בהליכים אזרחיים, בתנאי ששני הצדדים הביעו הסכמתם לעריכת הבדיקה ולהגשת תוצאותיה כראיה ובכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט, נאמרה כאימרת אגב, אוביטר, בדעת מיעוט ע"י כב' השופט ג' בך[10] ולפיכך נדמה כי הלכת ביאזי שנתקבעה בפסק דין זה ומאז נהוגה במחוזותינו, מקורה בטעות.

 

 

ד. לפיכך, הלכת ביאזי איננה קובעת את אי קבילותן של בדיקות פוליגרף בתביעה אזרחית ובהיעדר חוק או פסיקה הקובעים אחרת, נדמה כי תוצאות בדיקת פוליגרף[11], שהוגשו לבית המשפט כראיות, במסגרת כתבי הטענות - קבילות הן ובית המשפט ישקול את תוצאות בדיקת הפוליגרף, ככל ראיה אחרת המוגשת לפניו, ביחד עם כל יתר הראיות ועל רקע כל הנסיבות הרלוונטיות ויגיע להכרעה.

 

 

ה. אז מה מקור הטעות? נדמה כי הטעות היא טעות טכנית מעיקרה. במהלך השנים הורגלנו שפסקי דין מתחילים בהצגת דעת הרוב וממשיכים בדעת המיעוט. בפסק דין ביאזי המצב שונה. פסק הדין פותח בדבריו של כב' השופט בך שבדעת מיעוט. השופט מתחיל בתיאור עיקרי העובדות של האירוע ומשם ממשיך בדיון מקיף בעניין מכשיר הפוליגרף, קבילותו של המכשיר, הגישות הנהוגות בארצות שונות בעבר ובהווה, המצב המשפטי בישראל והמלצותיה של ועדת כהן, אך כאמור, דעתו שפתחה את פסק הדין נשארה בדעת מיעוט ונאמרה באמרת אגב, אוביטר[12]. זאת ועוד, דעתו המנומקת של כב' השופט בך תופסת חלק ארי מפסק הדין, עד שאולי קל לטעות ולחשוב בצדק, כי זוהי הלכה המקובלת.

 

 

--------------------------------------------------------------------------------

[1] ע"א 61/84 יוסף ביאזי נ' אברהם לוי, פ"ד מב (1) 446 (1998) ; להלן : "פסק דין ביאזי, פס"ד ביאזי או הלכת ביאזי".

[2] ראה לדוגמא - רע"א 10235/04 זועבי נ'סובחי נאיף, תק על 2005 (1) 2375 ; ע"א 551/89 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' סדובניק, פ"ד מו (3)158 ; ע"א 1742/90 בית חרושת לנרות שער ציון נ' אררט חברה לביטוח, פורסם בנבו ועוד פסקי דין רבים אחרים.

[3] ראה ת"א (כפר סבא)27055-12-10 מטבייב נ' ליובר ואח',פורסם.

[4] ראה בש"א (אזורי ת"א)2807/09 תמיר פישמן השקעות בע"מ – דרור קרני, תק-עב 2009(2),2572 (2009).

[5] ע"פ 993/93 יורם אבוטבול נ' מדינת ישראל, מח(1) 485, עמ' 492-493, פורסם בנבו.

[6] בג"צ 6836/95 חכמי נ'שופטת בימ"ש השלום בת"א-יפו, פ"ד נא(3) 750, 760.

[7] בד"נ 23/85 מ.י נ' טובול,פ"ד מב(4) 309, 352 ; לעניין זה ראה גם ראו לעניין זה גם ע"פ7293/97 עאמר ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(5) 460, 463 ; ע"פ5614/92 מדינת ישראל נ' מסיקה, פ"ד מט(2) 669, 681 ; ע"א 703/86 אברהם ברנשטיין נ'היועץ המשפטי לממשלה, מג(4), 529 ; ע"פ 804/95 משה גרינברג נ' מדינת ישראל, מט(4)200.

[8] ראה החלטתו של השופט בת"א(כפר סבא) 27055-12-10 מטבייב נ' ליוברואח', פורסם.

[9] שם.

[10] טענה שגם השופט בך, כפי שראינו בפסק דין אבוטבול המאוחר, עומד על טעותה.

[11] תוצאות פוליגרף בכלל ותוצאות בדיקת פוליגרף שנבדקו בסמוך לאירוע, בפרט.

[12] לעניין זה ראה התייחסותם שלשופטי הרוב לניתוח המקיף שעשה כב' השופט בך בפס"ד ביאזי ; מדברי השופט גולדברג "... לדידי, לא מתעוררת בערעור זה שאלת אמינותו של הפוליגרף ואף לא קבילותה של תוצאת הבדיקה בפוליגרף ..." ומדברי השופט אלון "... העיון המקיף, שחברי הנכבד,הקדיש בעניין קבילותו של הפוליגרף והשימוש בו בהליכי המשפט ... שאלה נכבדה זו עניין רב בה כשלעצמה, אך,לדעתי אין היא מתעוררת כלל ועיקר בדיון העומד לפנינו ...".