התובע, פרח טיס, נהג להרכיב משקפי ראיה. בטרם גיוסו לצבא החליט לעבור להשתמש בעדשות מגע, ולשם כך הגיע לחנות אופטיקה בנתניה שם רכש את העדשות ואת התמיסות.


כעבור מספר חודשים, במהלך מסע רגלי במסגרת קורס טיס, החל לחוש כאבים וצריבה בעינו השמאלית, הוא פונה למרפאה ולאחר מכן לבית החולים שם אובחן זיהום שהתפתח לאבצס בעינו. התובע אושפז למשך מספר ימים ובסופו של דבר התברר כי הוא סובל מצלקת בקרנית, דבר אשר הביא להורדת הפרופיל הרפואי והדחתו מקורס הטיס.


התובע טוען כי התמיסה הייתה נגועה בחיידק


בעקבות ההדחה, הגיש התובע תביעה נגד יצרנית תמיסת עדשות המגע, היבואנית והחנות שמכרה לו את התמיסה בטענה שהתמיסה הייתה נגועה בחיידק, אשר גרם לזיהום בעינו. עוד טען התובע כי הפציעה גרמה לו לנזקים נפשיים והדחתו מקורס הטיס גרמה לו נזקים כלכליים כבדים.


הנתבעות טענו כי אין קשר סיבתי בין העובדה שבתמיסת העדשות נמצא החיידק ממנו סבל התובע לבין הזיהום בו לקה, משום שמדובר בחיידק נפוץ מאוד ויתכן שהחיידק הוחדר למיכל התמיסה על ידי התובע, וכי התובע עשה שימוש לא נכון בתמיסה עת לקח אותה עימו לקורס הטיס ואחסן אותה בניגוד להוראות היצרן.


בית המשפט מינה מומחה שיבדוק את התובע ויקבע האם קיים קשר סיבתי בין התמיסה לבין הזיהום. המומחה מטעם ביהמ"ש קבע באופן חד-משמעי כי אין כל קשר בין התמיסה לזיהום בו לקה התובע, משום שהחיידק ממנו נדבק התובע נפוץ מאוד ואף נמצא בעין עצמה, וכי מרכיבי עדשות מגע נתונים בסיכון גובה ללקות בזיהום מעצם השימוש בעדשות המגע.


התמיסה הושארה בארונית ברזל באוהל בנגב


בית המשפט דחה את התביעה ונימק את החלטתו במספר גורמים. ראשית, איסוף הדגימה לבדיקת המעבדה להימצאות החיידק נעשתה מספר ימים לאחר שהמיכל נפתח ולאחר ששהה בארונית ברזל באוהל בנגב, ולכן נפער ספק גדול במהימנות הבדיקה ככל שהיא קובעת את הימצאות החיידק בעת רכישת התמיסה.


מהמסמכים הרפואיים עלה שהתובע החל לחוש צריבה וכאבים בעינו יום אחד לפני שפתח את מיכל התמיסה שנבדק ובו נמצא החיידק, ולכן נשמטה הקרקע מתחת לטענתו לפיה החיידק שבתמיסה גרם לאבצס בעינו.


ביהמ"ש סמך ידיו על המומחה מטעם ביהמ"ש אשר קבע חד-משמעית כי עצם השימוש בעדשות מגע הוא אחד הגורמים השכיחים להתפתחות אבצס בעין וזאת ללא זיקה לשימוש בתמיסה כזו או אחרת. המומחה קבע כי חיידקים יש אצל כולם, אבצס מתפתח בשל השימוש בעדשות מגע, היוצר חיכוך קבוע על גבי הקרנית.


התובע ביקש להוכיח פגם בתמיסות עקב עלייה בזיהום קרנית אצל מרכיבי עדשות מגע


התובע הגיש לביהמ"ש מסמכים של משרד הבריאות שהראו עלייה במספר מקרי זיהום קרנית במרכיבי עדשות מגע וביקש ללמד כי הבעיה נמצאת בתמיסות. ברם, המסמכים הראו שהמטופלים עשו שימוש במגוון רחב מאוד של תמיסות ונרכשו בחנויות שונות ברחבי הארץ, דבר אשר שולל את הקשר הסיבתי בין העלייה במספר מרכיבי עדשות המגע שלקו בזיהום לבין תמיסה ספציפית.


טענת התובע כי נטל ההוכחה צריך לעבור לנתבעות, בשל הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", נדחתה. לתובע הייתה שליטה מלאה על התמיסות שרכש במשך כ- 3 חודשים לפני שלקה בזיהום, ולכן אין סיבה להעביר את הנטל לשכמי הנתבעות.


ביהמ"ש הוסיף וקבע כי גם אם היה עובר נטל ההוכחה לנתבעות, הרי שהן עמדו בנטל בצורה סבירה והוכיחו שהן לא התרשלו. היצרנית והיבואנית העידו כי התמיסות נשמרות בתנאי אחסון נאותים וגרסתן לא הופרכה.


טענת הנתבעות לפיה התובע השתמש בעדשות המגע ובתמיסה בניגוד להנחיות ולשכל הישר התקבלה, משום שהוא החזיק את התמיסה בארונית ברזל, באוהל, באזור מדברי, בקיץ.


לסיכום, התביעה נדחתה והתובע חויב לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לנתבעות.