האם רשימת לקוחות היא סוד מסחרי?

העובד עוזב ולוקח איתו, בשקט בשקט, את רשימת הלקוחות של העסק. האם לתבוע אותו, ובאיזו עילה? המחלוקת סביב השאלה נוגעת הן לתחום המשפט המסחרי והן לתחום הקניין הרוחני

מנהל מכירות, שעבד במשך מספר שנים אצל יבואנית ומשווקת של מוצרי חשמל, עזב את עבודתו ועם שותפים נוספים פתח חברה מתחרה. כ"מתנת פרידה" לקח אתו העובד את רשימת הלקוחות של מעסיקיו הקודמים, ללא אישורם, והוא ושותפיו החדשים החלו לעשות בה שימוש מסחרי.

חוק עוולות מסחריות קובע שסוד מסחרי יכול להיות כמעט כל ידע או מידע המקנים יתרון עסקי למחזיקים בהם: נוסחה לתרכובת כימית, תהליך יצור בלעדי, רשימת ספקים או תרשים של אמצאה הם סודות מסחריים, ועל פי החוק יש להסתירם באמצעים סבירים מעיני הכלל. כלומר, החוק מטיל על המעסיק את החובה לשמור על סודותיו המסחריים מפני כל מאן דהו.

ומה בנוגע לרשימת לקוחות? גניבות של רשימות כאלה על ידי עובדים למטרות רווח אישי – בין כעצמאיים ובין כשכירים אצל מעסיק אחר – אינן עניין נדיר כל כך. הפסיקה קבעה מספר קריטריונים על מנת לקבוע אם רשימת לקוחות אכן סוד מסחרי.

יתרון מסחרי

ככלל יש לבחון אם רשימת הלקוחות המקנה יתרון מסחרי לבעליו. ראשית, יש לבחון אם מדובר ברשימה בלעדית, סודית ואינה ניתנת לגילוי. על המעביד להוכיח שעשה מאמץ סביר להסתיר הרשימה מעיניו של מאן דהו ושלא פרסם אותה בשום דרך: רשימת לקוחות שפורסמה באתר אינטרנט וכוללת עסקאות שבוצעו לא תחשב לסוד מסחרי. עם זאת, אם חלק מהרשימה כולל פרטים חסויים נוספים שאינם מפורסמים, כגון סוג המוצרים שרכשו הלקוחות והמחיר ששילמו עבורם, אזי הרשימה תיחשב לסוד מסחרי.

בד בבד, יש לבחון אם רשימת הלקוחות נוצרה כתוצאה מהשקעת זמן או כסף. מידע שיצירתו כרוכה בהשקעת מאמץ, בסופו של יום מקנה ערך כלכלי לבעליו. שנית, יש לבחון אם מי שעשה שימוש ברשימת הלקוחות הוא חברה המתחרה עם הבעלים המקוריים של הרשימה על אותו פלח שוק ומוצר זהה או שמא מדובר רק באותו ענף עיסוק. ככל שתחומי עיסוק חופפים וזהים זה לזה, כך גדלים הסיכויים שהרשימה תיחשב לסוד מסחרי.

עד 100 אלף שקל ללא הוכחת נזק

כאן המקום לציין שיש להבחין בין פניה עסקית יזומה של העובד לשעבר ללקוחות שעבדו עמו בעבודתו הקודמת לבין פנייתם של הלקוחות עצמם לאותו עובד במטרה לשכור את שירותיו, שלא דרך מעסיקתו הקודמת. בעוד המקרה הראשון הוא דוגמא מובהקת להפרת סוד מסחרי, המקרה האחרון עשוי שלא להיחשב ככזה, בכפוף לבחינת הנסיבות.

יבואנית מוצרי החשמל שהעובד שלה גנב ממנה את רשימת הלקוחות יכולה, אם כן, לתבוע ממנו (וגם מהחברה החדשה שהקים) פיצויים של עד 100 אלף שקל ללא הוכחת נזק בגין גזל של סוד מסחרי. עילות נוספות בגינן תוכל המעסיקה הקודמת לתבוע פיצויים הן הפרת סודיות, הפרה של חוזה העבודה, חוסר תום לב ועשיית עושר ולא במשפט. היבואנית תוכל גם להגיש צו מניעה זמני, האוסר על החברה החדשה לעשות שימוש ברשימת הלקוחות.

הזכויות על הקניין הרוחני והסודות המסחריים במקום העבודה שמורות באופן קוגנטי למעסיק (למעט מקרים ספציפיים, שלא ידונו כאן). יוצא, אם כן, שהעובד מחויב לשמור על סודותיו המסחריים של המעסיק גם אם הנושא לא עוגן בחוזה העבודה. על אף זאת ולמען הסדר הטוב, מומלץ לקבוע את מעמדה של רשימת הלקוחות כסוד מסחרי בחוזה העבודה. כמו כן, מומלץ למעסיקים ליצור הפרדה בין סוגי הלקוחות, כך שכל עובד ייחשף רק לרשימה הרלוונטית לגביו.

האמור לעיל כתוב בלשון זכר, אך מתייחס לשני המינים.

אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי, חוות דעת או תחליף לייעוץ משפטי אצל עו"ד. האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושאים. בכל מקרה ספציפי מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מקיף מעורך דין העוסק בתחום.

כל זכויות היוצרים והקניין הרוחני המופיעים באתר זה שמורות לרבות, הטקסטים, התיאורים, עיצוב האתר, התמונות, וכל חומר אחר הכלולים בו, אם לא נאמר מפורשות אחרת, שמורים למשרד עורכי דין הרשקוביץ ושות' בלבד. אין להעתיק להפיץ, לשכפל, למכור, לפרסם, לשדר או לעשות כל שימוש מסחרי כלשהו בכל או בחלק מתכניו של האתר וכל דבר אחר המוצג באתר אלא אם ניתנה רשות במסמך לכך בכתב ומראש ממשרד עורכי דין הרשקוביץ ושות'©