למדור הספורט הוויה המיוחדת לו והוא מאופיין בכך שנכרכים בו יחדיו עובדות והערכות, מציאות ודמיון, דברי חוכמה ודברים של הבל. מתובלים בו גוזמאות לרוב, גסויות, דימויים מעולמות אחרים, הומור, צעקנות, וולגריות וצבע. בתי המשפט הכירו במיוחדות זו במספר פסקי דין.

 

משחקי המילים ו"קריצת העין" באו לידי ביטוי בת.א. 23028/00 (ירושלים) סאסי בונה לי בית בע"מ נ' רשת שוקן בע"מ. במקרה זה פורסמו כתבות במדור הספורט של המקומון "כל העיר" תחת הכותרת "סאסי בונה לי קבר" ועניינן, במצבה העגום של הפועל ירושלים, ובאחריותם של מנהליה לשפל שאליו הגיעה הקבוצה.

 

הכותרת הינה פרפראזה על השם המסחרי "סאסי בונה לי בית" אשר התובעים, בעלי חברת "סאסי בונה לי בית בע"מ", עשו בו שימוש, אך קשרם היחיד להפועל ירושלים הינו אחיהם, אשר מנהל את הקבוצה. התובעים טענו כי יש בכותרת זו בכדי לפגוע בשמם הטוב.

 

בית משפט השלום בחן את הפרסום בהתאם לרקע בו הוא פורסם (מקום הפרסום, התמונות והעיתוי) וקבע שבולט היטב שבקבוצת הכדורגל של הפועל ירושלים עסקינן והדברים אינם מתפרשים כמשתרעים גם על תחומים החורגים מן הכדורגל. בית המשפט העיר כי אילו היו מתפרסמים הדברים בכתב-עת מקצועי בנושאי בניין או בדין וחשבון, או בסקירת פרויקט בנייה, כי אז הפרשנות ההולמת לכותרת הנדונה, הייתה שונה בתכלית.

 

לאור האמור קבע בית משפט השלום כי אם הקורא הסביר אינו מודע לכך שהביטוי סאסי בונה לי קבר הינו פרפראזה על הסיסמה סאסי בונה לי בית, כי אז, לא יכולה הכותרת הנדונה להוות לשון הרע כלפי התובעים; ואם הקורא הסביר כן מודע לכך שמדובר בפרפראזה, ברור לו גם, כי כעת עניינה בכדורגל, וביוסי סאסי; הא ותו לא. על כן, נדחתה התביעה.

 

לעומת זאת, בכתבה אשר כותרתה "אחת על אחת" לא קיבל בית משפט השלום את הטענה כי מדובר במושג הלקוח מן המושג בעולם הספורט "אחד על אחד" וקבע כי הקונוטציה בכותרות אינה בתחום הספורט אלא בתחום מיניותן של השחקניות והרגלי המין שלהן. נקבע כי ייחוס של קשרים מיניים בין שחקניות כדורסל לבינן בחדר ההלבשה תוך כדי ובמשולב עם התהליך הספורטיבי, עולה כדי השפלה, עלבון וביזוי מעמדן כנשים המובילות בישראל בתחום כדורסל הנשים וכמי שהביאו להישגים מכובדים ביותר בענף ספורט זה אף מחוץ למדינה.

 

בית משפט השלום קבע כי לא עומדות לנתבעים ההגנות אמת בפרסום או הגנות תום הלב ועל כן חייב את הנתבעים לפצות את התובעות בסך של 50,000 ש"ח לכל אחת. (ראה: ת.א (ת"א) 39231/06 עמותת ל.כ.ן רמת השרון לקידום כדורסל בע"מ ואח' נ' רשת שוקן בע"מ ואח').

 

יש לציין כי בית המשפט המחוזי אשר דן בערעור אישר את קביעותיו של בית המשפט השלום וכן את הפיצוי לשחקניות, אך הפחית את הפיצוי למאמנת הקבוצה ולמנהלת הקבוצה לסכום של 25,000 ש"ח לכל אחת בשל העובדה כי הפגיעה בהן הייתה עקיפה וחומרתה פחותה. (ראה: ע"א 1221/08 רשת שוקן בע"מ ואח' נ' עמותת ל.כ.ן רמת השרון לקידום כדורסל בע"מ ואח').

 

בפרסום אחר אשר כותרת המשנה שלו הייתה "חמש מחמש" הוצג התובע כבעל רקורד שלילי, כמאמן כושל, שקבוצות תחת אימונו יודעות רק הפסדים וכשהעניין מגיע להפסד החמישי הוא ישר מפוטר מתפקידו. בית משפט השלום קבע כי בתיאור "צבעוני" זה יש בכדי לפגוע במקצועיותו של התובע ולהוות לשון הרע.

 

עוד נקבע כי לנתבעים לא עומדות הגנות החוק ובהתחשב בהתנצלות אשר פרסמו הנתבעים, פסק בית משפט השלום לטובת התובע פיצוי בסך 13,000 ש"ח. (ראה: ת.א. (נצרת) 5718/02 דהן ואח' נ' עיתון - אינדקס העמק והגליל ואח').

 

במקרה אחר הוסיפו כתבי מדור הספורט נופך דרמטי והיתולי לתיאור העובדות בכתבות אשר פורסמו במדור הספורט של עיתון "ידיעות אחרונות" ובהן נכתב כי התובע הגיע למשרדי הביטוח הלאומי לשם קבלת אחוזי נכות והציג את מצבו הרפואי כחמור ממה שהיה באמת וזאת למרות שהמשיך לשחק כדורגל.

 

בנוסף לעובדות הוסיפו הנתבעים תיאורים שאין להם בסיס עובדתי, לדוגמא, תיאור לפיו בעת הבדיקה השמיע התובע "אנחות קורעות לב ועל פניו מתפשטת עווית של כאב". בית המשפט קבע כי למרות שככל הנראה מדובר במסקנה שהסיקו הנתבעים ולא בעובדות, מדובר בפרט לוואי כמשמעותו בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע אשר אינו שולל את הגנת "אמת דיברתי".

 

בנוסף, הנתבעים השתמשו במטבע לשון "דדי המדדה" אשר יש בו משחק מילים עוקצני, משום שכינויו של התובע הוא "דדי". בית משפט השלום קבע כי הכלל הוא שביטוי סאטירי או הומוריסטי אינו נחשב בדרך כלל ללשון הרע, שכן הקורא פרסום כזה מבין היטב כי מדובר בביטוי הומוריסטי ומתייחס אליו בהתאם.

 

לאור האמור קבע בית משפט השלום כי למרות מספר אי דיוקים בתיאור העובדות, ביסודו של דבר הפרסומים היו אמת. בית המשפט המשיך לבדוק את מרכיבי הגנת סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע וקבע כי כאשר עסקינן בחברה הישראלית, שבה שחקני כדורגל המשחקים בליגת העל הפכו לגיבורי תרבות והם מהווים מושא להערצה ולחיקוי של בני נוער ומבוגרים כאחד, דומה שאיש לא יחלוק על כך שישנו עניין ציבורי בפרסום אודות מעשיהם, כאשר מדובר במעשים הנגועים בחוסר יושר, כגון, ניסיון לקבל כספים להם אין הם זכאים וזאת כדי לגבש דעה אודות אותם שחקנים.

 

עוד קבע בית המשפט כי התובע בהיותו שחקן בליגת העל וחבר לשעבר בנבחרת ישראל, הוא דמות ציבורית. (ראה: ת.א. (ת"א) 21107/05 בן דיין נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח').

 

סכום פיצוי דבוה יחסית נפסק בגין כתבה אשר פורסמה במוסף "אקשן", שכותרתה: "נערת הכיבוש" ובה נכתב כי שחקני קבוצת כדורגל הבטיחו לספק לתובע, שחקן בקבוצה, נערת ליווי אם הוא יבקיע גול במשחק. הנתבעים טענו כי סגנון הכתיבה של הכתב הינו שילוב של בדותות צבעוניות ומשעשעות.

 

בית המשפט קבע כי יש בדברים אלה לשון הרע כמשמעותה בסעיף 1 לחוק וכי מדובר בנושא רגיש, בייחוד כאשר מצטרף אליו שחקן כדורגל. אמנם קורא סביר מבין שמדובר בסגנון היתולי ושלא כל הפרטים בכתבה הם נכונים, אך ברור שהוא מבין שיש גרעין של אמת בכתבה. כחלק מהשיקולים לגבי גובה הפיצוי, התחשב בית משפט השלום בכך שהנתבעים פרסמו התנצלות במדור הספורט באותו גיליון שבו פורסמה הכתבה המשמיצה, כך שהתובע יכול היה להראות למשפחתו ומכריו כי גם הנתבעים סבורים שאין אמת בכתבה.

 

כמו כן, כשבוע לאחר הכתבה יצאה כתבה בעיתון "העיר" ש"מנקה" את התובע מעניין נערות הליווי. לאור האמור פסק בית משפט השלום לתובע פיצוי בסך של 40,000 ש"ח. (ראה: ת.א. (ת"א) 60546/04 ג'רסי נ' פלג).

 

לסיכום, למרות שבתי המשפט מכירים בכך שסגנון הכתיבה של מדורי הספורט מלווה בתיאורים מוגזמים שמטרתם לשעשע את הקורא, הם אינם מקבלים סגנון זה כסגנון כתיבה ראוי ואינם מעניקים לפרסומים הגנה אם אין לדברים בסיס עובדתי.

 

ונסיים בקריאת בית המשפט המחוזי בע"א 1221/08, המוזכר לעיל, לעיתונים: "הגיע הזמן שכתבי העיתונים, ובעיקר עורכי העיתונים, יהיו זהירים בתוכן הכתבות וכן בכותרות, שהן "בספין" התקשורתי, ויימנעו מכותרות שמעוותות את האמת ויוצרות פרובוקציה או סנסציה".
 


עודכן ב: 15/08/2010