לא אחת נאלצים עסקים או אנשים פרטיים להתמודד עם הליכי הוצאה לפועל. לרוב מדובר בהגשת שיקים או שטרי חוב לביצוע שנמסרו כביכול במסגרת פעילות עסקית או פרטית.

 

לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל רשאי החייב להתנגד לביצוע השיק/השטר תוך 20 יום מיום קבלת האזהרה. את ההתנגדות יש להגיש בלשכת ההוצאה לפועל בה נפתח התיק בצירוף תצהיר לאימות העובדות.

 

אם הבקשה מוגשת בתוך התקופה שנקבעה, יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל והתיק יופנה לדיון בבית המשפט. אם הבקשה מוגשת לאחר 20 יום, על החייב להגיש בקשה למתן ארכה ולנמק מדוע לא הוגשה הבקשה תוך המועד הקבוע בחוק. במקרה כזה, עיכוב ההליכים בתיק איננו אוטומטי והחייב עלול להידרש להפקיד עירבון לעיכוב ההליכים.

 

שיק/שטר החתום בחתימה מזויפת נגוע באי חוקיות ואין ביכולתו להטיל חבות (סעיף 23 לפקודת השטרות (נוסח חדש)). דהיינו, זיופה של חתימה על גבי שיק/שטר מפקיעה את החיוב הקבוע בו והיא לא מטילה חבות כלשהי.

 

יחד עם זאת, כאשר מדובר בחתימה בהרשאה, ניתן לחייב אדם עפ"י חתימתו של אחר כאשר החותם על גבי השטר עשה זאת בהתאם להרשאה שניתנה לו. מדובר באחריות שילוחית ולכן החותם יהיה פטור מהחבות והחיוב יוטל על השולח, דהיינו על נותן ההרשאה. כאשר נטענת טענה בדבר זיוף (אי חוקיות), נתונה לחייב הגנת סעיף 29 (ב) לפקודת השטרות ונטל הראיה מתחלף.

 

דהיינו, על הזוכה (הנושה בתיק) חובת הראיה להוכיח כי עסקת היסוד איננה נגועה באי חוקיות וכי הוא זכאי לקבל את הסכום המבוקש.

 

העברת נטל ההוכחה לכתפי הזוכה מקלה על החייב בצורה משמעותית. על הזוכה להביא ראיות ולשכנע את בית המשפט כי החתימה על גבי השיק/שטר איננה מזויפת וכי הוא זכאי כאמור לאותם כספים בהתאם לעסקה או להתחייבות. רק לאחר שיעמוד הזוכה בנטל זה ידרש החייב להציג ראיות מטעמו כי אכן חתימתו זויפה ועסקת היסוד נגועה באי חוקיות.

 

טענת הגנה נוספת העומדת לזכות החייב היא טענת התיישנות. דיני ההתיישנות בתביעה על-פי שטר נקבעו הן בחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, והן בסעיף 96 לפקודת השטרות. במידה ושני החיקוקים מתנגשים, תקופת ההתיישנות תקבע עפ"י פקודת השטרות מאחר ומדובר בחקיקה ספציפית ולא כללית.

 

סעיף 96(א) לפקודת השטרות קובע תקופות התיישנות שונות למסבים וליתר הצדדים החתומים על השטר (מושך, ערב וכיוצ"ב). המסבים - התביעה נגדם מתיישנת בחלוף שנתיים מהיום בו נולדה לאוחז בשיק/שטר עילת התביעה. יתר הצדדים לשטר - התביעה נגדם מתיישנת תוך שבע שנים מן היום בו נולדה עילת התביעה.

 

בדרך כלל עילת התביעה מתגבשת מהיום בו השיק לא כובד או מהיום בו חלף מועד התשלום המוסכם עפ"י שטר החוב. כאשר תאריך ההמחאות הושלם על ידי האוחז בשיק, זמן רב לאחר מועד ההתחייבות, מועד ההתיישנות לא יקבע ממועד חילול ההמחאה, אלא מהמועד בו היה אמור מושך השיק לקיים את התשלום.

 

פקודת השטרות קובעת כי השלמת פרטים על גבי השטר תבוצע תוך זמן סביר. השלמת התאריך ו/או פרטים נוספים על גבי השטר, לאחר שנים רבות שחלפו מיום ההתחייבות או העסקה, איננה סבירה במובנו של סעיף 19 לפקודת השטרות ולכן תחול התיישנות על החיוב עפ"י השיק/שטר.

 

יחד עם זאת, בישראל קיים הנוהג לעיתים להשתמש בשיק בתור מסמך המעיד על חוב ולא בתור אמצעי תשלום גרידא. במקרה כזה, אם אכן מוכח כי השיק נמסר למטרה שיהווה מסמך המעיד על חוב, ניתן יהיה להשלים את זמן הפרעון גם כעבור מספר שנים.

 

מהאמור לעיל עולה, כי תחילת תקופת ההתיישנות תקבע בהתאם לנסיבות והסכמת הצדדים לגבי מועד התשלום. ואולם, כאשר מוגש שיק/שטר לביצוע לאחר שנים רבות, תוך השלמת/שינוי זמן הפירעון או התשלום בניגוד למוסכם, טענת ההתיישנות תעמוד על רגליה.

 

 

המאמר שלעיל הינו אינפורמטיבי בלבד ואינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי. כל הזכויות שמורות לעו"ד עוז רדיע.