דרישת רשויות מקומיות לתשלום ארנונה

כללי

מקור החיוב בארנונה קבוע בחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג - 1992. בעבר הוטל החיוב מכח פקודת העיריות, אולם כאמור חיוב זה עודכן באמצעות חוק ההסדרים. כאמור בחוק, החיוב בארנונה מוטל על כל נכס למעט "אדמת בנין".

דהיינו, כל נכס הינו בר חיוב בארנונה לרבות מבנה ארעי. מעבר לכך, רשויות מקומיות נוהגות לחייב בארנונה קרקע אשר משמשת כחלק מהפעילות המסחרית של העסק. בדרך כלל סיווג החיוב הינו "קרקע תפוסה" וניתן להחילו לגבי שטח המשמש לדוגמא לחניה.

חיוב בארנונה

ארנונה משולמת עבור שירותים המסופקים על ידי הרשות המקומית, אולם העדר שירותים אינו מבטל את החיוב בארנונה. בפסיקה נקבע כי אין קשר ישיר בין החיוב בארנונה לבין השירותים המוענקים על ידי הרשות המקומית ויש לשלמם אף כאשר לטענת הנישום הרשות אינה מספקת לו שירותים כלל.

כאשר לנישום ישנן טענות באשר לגובה החיוב בארנונה, שטח הנכס המחויב או סיווגו עליו להעלותן במסגרת הליך של השגה. דברים אלה יפים גם באשר לטענה כי הנישום כלל לא החזיק בנכס נשוא החיוב.

השגה ניתן להגיש תוך 90 יום מיום קבלת ההודעה בדבר החיוב בארנונה. רק לעיתים רחוקות יקבל בית משפט "אזרחי" טענות הגנה בדבר גובה החיוב, שטח הנכס או סיווגו כאשר הנישום בחר שלא להגיש השגה. שונים הדברים לגבי טענה בדבר אי החזקה בנכס, המהווה טענת הגנה לגיטימית בבתי המשפט האזרחיים.

במידה והוגשה השגה והיא נדחתה במלואה או בחלקה, על ידי הרשות המקומית, ניתן להגיש ערר על ההחלטה. כאשר גם הערר נדחה ניתן לערער על ההחלטה על ידי פניה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים.

במקרה בו חדל אדם מלהחזיק בנכס עליו לדווח על כך לרשות המקומית. בדרך כלל הדיווח מתבצע באמצעות חתימה על טופס שינוי מחזיק בו מצוין מיהו המחזיק החדש של הנכס ומהו המועד בו יחול עליו החיוב. בהעדר דיווח, חיובי הארנונה והחיובים העירוניים הנוספים ימשיכו לחול על המחזיק הרשום בספרי הרשות.

אין על הרשות המקומית חובה אקטיבית לבדוק בכל פעם מיהו המחזיק בנכס והיא רשאית להסתמך על רישומיה ולחייב נישום אשר חדל מלהחזיק בנכס ולא דיווח על כך. מכאן, שדיווח לרשות על שינוי מחזיק בעל חשיבות מהותית.

הטלת אחריות אישית על בעלי שליטה

בעקבות חוק ההסדרים, ניתן להטיל על בעלי השליטה בחברה את האחריות לאי תשלום הארנונה. לצורך הטלת האחריות כאמור צריכים להתקיים מספר תנאים: חיוב בעלי מניות הינו בגין ארנונה בלבד ולא לגבי חיובים עירוניים נוספים; האחריות על בעלי מניות חלה לגבי חובות שנצברו מיום 1.1.04 ולא לפני מועד זה; הוכח כי החברה חדלה מלפעול.

הטלת האחריות על בעלי מניות מתבססת על ההנחה כי כאשר חברה חדלה מלפעול הועברו נכסים לבעלי המניות ללא תמורה. הנחה זו ניתנת לסתירה ועל בעל המניות להוכיח כי לא כך היו הדברים ונכסי החברה לא הגיעו לידיו.

סיכום

התמודדות עם דרישת הרשויות המקומיות לתשלום חיובי ארנונה או חיובים עירוניים נוספים איננה פשוטה. ההוראות הנוגעות לגבייה מוניציפאלית נוטות באופן ברור לטובת הרשויות על מנת להקל עליהן את הליכי הגבייה.

כך למשל, הדין קובע כי החיוב בארנונה אינו מותנה במשלוח הודעת תשלום. פרסום צו הארנונה היא ההחלטה המקימה את חובת התשלום, ומכאן, שאי שליחת הודעות בדבר חיוב בארנונה איננה פוטרת את הנישום מלשלם את המס.

על מנת להתמודד עם תביעת הרשויות לתשלום ארנונה ו/או חיובים עירוניים נוספים, מומלץ להתייעץ עם עורכי דין בעלי נסיון בהליכים משפטיים מול רשויות מקומיות.

המאמר שלעיל הינו אינפורמטיבי בלבד ואינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי. כל הזכויות שמורות לעו"ד עוז רדיע.