התנגדות לבקשת נושה לפירוק חברה

במהלך פעילותן, חברות רבות צוברות חובות אשר חלקם נפרעים וחלקם לא. באופן הרגיל, בירור הסכסוך בין נושה לחברה מתנהל במסגרת תביעה אזרחית, בו מעלים כל אחד מהצדדים את טענותיו לקיומו של החוב.

במידה וניתן פסק דין כנגד החברה, עומדות בפני הנושה שתי דרכים עקריות לגביית החוב: הראשונה, והמוכרת יותר, פתיחת תיק הוצאה לפועל ונקיטת הליכים מבצעיים. האפשרות השניה, הגשת בקשה לפירוק החברה בידי בית המשפט המחוזי.

חרף האמור, פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג – 1983, מאפשרת לנושה להגיש בקשה לפירוק חברה בשל חדלות פירעון, גם בהעדר פסק דין. היינו, הליך הפירוק אינו מותנה בקיומו של פסק דין, אלא בהתקיימותן של אחת מעילות הפירוק, שהמרכזית מביניהן הינה הטענה לחדלות פירעון.

ההגדרה לחדלות פירעון קבועה בסעיף 258 לפקודה. נוסח הסעיף קובע, בין היתר, כי רואים חברה כחדלת פירעון כאשר היא חייבת לנושה סך העולה על חמישה שקלים (5 ₪) והחברה לא הסדירה את החוב תוך שלושה שבועות מיום דרישתו של הנושה. אין ספק כי מדובר בסכום אבסורדי, שעלול להיות מנוצל להגשת בקשות סרק, במטרה לעקוף או לקצר את המסלול לגביית החוב. במקרים חמורים יותר, נושה עלול לנצל את הסעיף במטרה להליך אימים על החברה ובעלי מניותיה.

כאשר קיימות מחלוקות בדבר החוב, על החברה להגיש התנגדות לבקשה. את ההתנגדות יש להגיש שבעה ימים לפחות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשת הפירוק, כאשר הוא נתמך בתצהיר לאימות העובדות. העתק מההתנגדות יש להעביר לנושה או בא כוחו.

בפסיקה נקבע לא אחת כי בית המשפט של הפירוק איננו הערכאה הראויה לדון במחלוקת כספית אמיתית בין נושה לחברה, כאשר מדובר בבעלי דין שאינם חדלי פירעון. את הסכסוך בין הצדדים יש לנהל בבית משפט אזרחי, שהוא המסגרת המתאימה לשמיעת טענות הצדדים והראיות. פניה לבית המשפט בבקשת פירוק, צריכה להתבצע בזהירות ובתום לב ולא מתוך אינטרס נסתר להפעלת לחץ על החברה.

כך למשל, בית המשפט של הפירוק לא יעתר לבקשה כאשר החברה הגישה תביעה כספית נגד מבקש הפירוק שלכאורה יש בה ממש. במקרה אחר, בית המשפט לא יעתר לבקשה כאשר לחברה טענות טובות לקיזוז, הנטענות בתום לב, והן ראויות להתברר בטרם יגובש החוב אם בכלל. עם זאת, העלאת טענות סתמיות ולא מבוססות כנגד החוב, בדרך כלל לא יועילו, ובית המשפט ימצא לנכון לפרק את החברה.

חשוב לציין כי ראיות לגבי סולבנטיות החברה, פניות לנושה בדבר המחלוקת הכספית והצגת ניהול תקין, יתמכו באופן ניכר בהחלטה שלא לפרק את החברה.