תביעה לפינוי מושכר

בטרם נחתם הסכם שכירות, שאיפתו של המשכיר היא לנסות ולמזער את הסיכונים הכרוכים בהשכרת דירתו. בדיקת יכולתם הכלכלית של השוכרים, החתמתם על שטרי חוב, דרישת ערבים טובים ואף ערבות בנקאית אוטונומית, עשויה להקטין את הסיכון.

עם זאת, הסיכון הגדול אליו חשוף המשכיר הינו מצב בו השוכר חדל מלשלם את דמי השכירות ומסרב לפנות את הנכס. מדובר בתופעה שכיחה עימה נאלצים להתמודד לא מעט בעלי דירות. מלבד העובדה שאי פינוי המושכר משית על בעלי הדירות הפסדים כספיים, במקרים רבים מתווספת לכך פגיעה נפשית, עגמת נפש ולחצים רבים.

מיגור התופעה על ידי המשטרה אינו עומד על הפרק. פניה למשטרה בסכסוכים מסוג זה במרבית המקרים אינה מועילה ועל המשכיר לפנות לערכאות המשפטיות.

על מנת למזער את נזקי המשכיר, נכנסו לתוקף בשנת 2008 שינויי חקיקה המאפשרים הגשת תביעה שעילתה הבלעדית הינה "תביעה לפינוי מושכר".

תנאי מקדים להגשת התביעה הינו שהשוכרים אינם מוגנים על ידי חוק הגנת הדייר (שכירות חופשית). החידוש העיקרי בחקיקה זו שעל בית המשפט לקבוע מועד לדיון לא יאוחר משלושים ימים מהמועד האחרון להגשת כתב הגנה.

מדובר בהליך בזק שמטרתו בירור הסכסוך תוך זמן קצר ומתן פסק דין לסילוק יד, הניתן לביצוע בהליכי ההוצאה לפועל. על מנת להגשים את המטרה, על הצדדים לצרף לכתבי הטענות הראשונים תצהירי עדות ראשית ואת כל המסמכים שיש ברשותם. יתרה מכך, התקנות אף שוללות מהנתבע (השוכר) אפשרות להגיש תביעה שכנגד או הודעה לצד שלישי, וזאת במטרה לקצר את ההתדיינות ככל שניתן.

במידה וניתן פסק דין לפינוי המושכר, על המשכיר להגיש את פסק הדין לביצוע במסגרת הליכי ההוצאה לפועל ולהמציא את האזהרה לשוכר. בטרם יפונה השוכר, תשלח אליו הודעת פינוי המתריאה בו כי עליו לפנות את המושכר עד לתום התקופה הקבועה בהודעה. במידה והשוכר לא פעל בהתאם להודעה, יינתן צו פינוי.

פינוי בפועל של שוכר הינו הליך מורכב הדורש התערבות של גורמים חיצוניים כגון משטרת ישראל ושירותי הרווחה. על המשכיר לפנות לקבלן פינוי או חברה המתמחה בתחום זה ולשאת בהוצאות שירותי ההובלה ואף אחסנת החפצים. ההוצאות הכספיות מסתכמות באלפי שקלים, המתווספים לכל אותם הפסדים שכבר ספג המשכיר.

על מנת לנסות ולהשיב את עלויות הפינוי יש להגיש בקשה להגדלת קרן החוב בתיק ולצרף אליה קבלות על התשלומים ששילם המשכיר בפועל. עם זאת, לא ניתן לצרף לחוב בתיק ההוצאה לפועל את כל אותם הפסדים הנובעים מאי תשלום דמי השכירות. כך גם לא ניתן לעשות במסגרת התביעה לפינוי המושכר.

אף על פי כן, התקנות מאפשרות לתובע לפצל את סעדיו הכספיים ולתבוע את דמי השכירות בהליך נפרד, ללא צורך בקבלת רשות. במידה ויינתן פסק דין כספי לזכות המשכיר, הוא יוכל לפתוח תיק הוצאה לפועל חדש כנגד השוכר, או לחילופין, להגיש בקשה להגדלת קרן החוב בתיק שנפתח לביצוע הפינוי.

אין ספק כי מדובר בהליך מורכב, הדורש מבעל הדירה ממון, עצבים חזקים ואורח רוח. אולם, טרם הוסדרו פתרונות יעילים אלטרנטיביים להתמודדות עם התופעה.

המאמר שלעיל הינו אינפורמטיבי בלבד ואינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי.