לפני שלושה ימים ניתן על ידי בית המשפט העליון פסק דין בערעור שהגיש מחסן היבואן על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בתל אביב אשר קבע כי מחסן היבואן הפר את סימני המסחר של טומי הילפיגר, עשה עושר ולא במשפט וביצע עוולות נוספות.
תחילתו של הסיפור בשנת 2010, עת טומי הילפיגר וסקאל הגישו נגד מחסן היבואן תביעה על סך של חמישה מיליון שקלים בגין הפרת סימני מסחר וביצוע עוולות מסחריות שונות, אשר לטענתן נבעו מפעולות שיווקיות שעשה מחסן היבואן, ושלדעת טומי הילפיגר וסקאל היוו בין היתר עשיית עושר ודילול סימני המסחר הידועים.
טומי הילפיגר וסקאל אף ביקשו צווי מניעה קבועים אשר יאסרו על מחסן היבואן לעשות שימוש בסימני המסחר של טומי הילפיגר, כולל בשילוט פנימי וחיצוני בעסק ואיסור שימוש בשם המתחם. טומי הילפיגר וסקאל אף הגישו חוות דעת מומחה אשר תמכה בסכום התביעה.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בחלקה, וקבע כי אופן השיווק והפרסום של מחסן היבואן היה לא סביר ועלה לכדי פגיעה בסימן המסחר הרשום "טומי הילפיגר" וכן ביצוע עוולה של תיאור כוזב.
בנוסף, קבע בית המשפט כי עצם העובדה שבמשך תקופה קרא מחסן היבואן לעסק בשם "מחסן היבואן טומי הילפיגר", מהווה ניסיון לרכב על המוניטין של סימן המסחר. במסגרת הפסיקה הסתמך ביהמ"ש על הלכה הידועה בשם פסק דין טוטו זהב, אשר עסק בפעילותו של עסק שמכר שירותים של מילוי טפסי טוטו תוך שימוש בטפסים של הטוטו.
בית המשפט המחוזי קבע כי יש קושי לפסוק פיצויים על בסיס חוות הדעת, מה גם שהיא מתמקדת בנזקים של סקאל על אף שאין לה כל זכויות בסימן המסחר, ובהיעדר תשתית עובדתית לביסוס אומדן נזקים, ולכן פסק את שיעור הפיצוי כאומדן על סך של 457 אלף שקל.
בנוסף ניתן צו מניעה קבוע האוסר על המערערים לעשות כדלקמן:
• שימוש בשם "מחסן היבואן טומי הילפיגר";
• שימוש בסימן המסחר הרשום של טומי הילפיגר לרבות בשם “TOMMY” בשם המתחם של אתר האינטרנט;
• שימוש בצבעים של סמל הלוגו של טומי הילפיגר בקירות העסק, בגג העסק ובדפי האינטרנט של העסק;
• שימוש בסימן המסחר בשילוט פנימי וחיצוני של העסק, למעט בשלט אחד של העסק תוך דיון שמדובר ביבוא מקביל;
• שימוש בסימן המסחר של טומי הילפיגר בעלוני פרסום או פרסומות מכל סוג, למעט סימן אחד בכל פרסום תוך ציון מפורש כי מדובר ביבוא מקביל;
• שימוש בסימני המסחר של טומי הילפיגר באתר האינטרנט, למעט סימון אחד בדף הבית ולצורך זיהוי המוצרים ב"קטלוג המוצרים", תוך ציון כי מדובר ביבוא מקביל בכל אחד מן הדפים באתר האינטרנט.
למרות האמור אישר ביהמ"ש המחוזי למחסן היבואן להשתמש בסימן המסחר במסך ה"אודות" באתר האינטרנט של העסק.
ביהמ"ש המחוזי גם פסק הוצאות והחזר אגרה אשר צורפו לפיצוי שנפסק, והגיעו לסך כולל של כ- 780 אלף שקלים.
מחסן היבואן לא מוותר ומגיש ערעור לעליון
מחסן היבואן לא ויתר, ובמקביל לתשלום סכום הפיצוי וההוצאות בחר להגיש ערעור על פסק הדין וקביעותיו. לאחר הגשת הערעור בחרו טומי הילפיגר וסקאל להגיש ערעור שכנגד ובו טענו כי הם זכאים לקבל את מלוא הסכום שתבעו, היינו, 5 מיליון שקלים.
כאמור, לפני שלושה ימים ניתן פסק דין על ידי ביהמ"ש העליון בערעור ובערעור שכנגד. פסק דין זה הינו פסק הדין הראשון של העליון אשר דן לעומק בכל הסוגיות המורכבות הקשורות ליבוא המקביל, ובוחן את המצב הקיים במדינות, כגון אוסטרליה, קנדה, האיחוד האירופאי וארצות הברית ובעצם משרטט בפעם הראשונה את האסור והמותר בתחום זה במדינת ישראל.
בסופו של יום קיבל העליון, כמעט במלואו, את הערעור של מחסן היבואן, ודחה את הערעור שכנגד אשר הגישו טומי הילפיגר וסקאל. בנוסף קבע בית המשפט העליון את הקביעות החשובות הבאות:
• מדינת ישראל בעד היבוא המקביל אשר יוצר תחרות ומוזיל עלויות לצרכן, ואינו מהווה הפרה של סימן מסחר;
• המוניטין של המוצר שייך ליצרן ולא למשווק, גם אם המשווק משקיע משאבים רבים בבנית המוניטין וטיפוחו;
• עצם הפגיעה בציפיות היבואן המורשה לרווחים, לא תיחשב להתעשרות שלא כדין;
• על בית המשפט להימנע מלשים עצמו כמפקח בשאלה מהי פרסומת חיונית ומהי פרסומת שאינה כזו, מכיוון שיבוא מקביל הינו לגיטימי;
• דוקטרינת הדילול של סימן מסחר (אשר מטרתה למנוע מגורם זר להיבנות מהמוניטין של סימן המסחר), אינה רלוונטית כלל ליבוא מקביל שכן מדובר ביבוא של סחורתו של בעל סימן המסחר תוך שימוש כדין במוניטין של המוצר;
• ככלל, הקשר בין המוצרים המקוריים שמוכר היבואן המקביל לבעל סימן המסחר אינו מטעה, אלא טבעי ומתבקש כיוון שבעל סימן המסחר אכן מייצר אותם. יחד עם זאת, אם יבואן מקביל יגרום לכך שהמוצרים אותם הוא מיבא ייחשבו ככאלו המיובאים על ידי היבואן הרשמי, או ככאלו שבעל סימן המסחר מעניק להם אחריות, יכולה להתקיים עוולת גניבת העין;
• סימן המסחר אינו מקנה לבעליו זכות כיצד למכור את המוצרים, מרגע שבעל סימן המסחר מכר אותם הוא מיצה את זכויותיו;
• דיני עשיית העושר ולא במשפט אינם חלים ביבוא מקביל העוסק ביבוא של מוצרים מקוריים, ולכן אין כל התעשרות שלא כדין, מה גם שדיני עשיית העושר אינם באים להחליף את דיני הקניין הרוחני;
• אין כל מניעה למכור את המוצרים המיובאים ביבוא מקביל בחנויות פחות יוקרתיות מאלו של היבואן המורשה;
• מחסן היבואן לא הפר את סימן המסחר של טומי הילפיגר, שכן, השימושים שעשה בסימן המסחר (באינטרנט, שלטים, צביעת בית העסק, עיצובו מבפנים ובחוץ וכחלק משם המתחם) חוסים תחת הגנת "שימוש אמת";
• השימוש בשם "מחסן היבואן טומי הילפיגר" עלול ליצור הטעייה פוטנציאלית של הצרכן;
באשר לצווי המניעה שניתנו על ידי בית המשפטי המחוזי קבע בית המשפט העליון, כי:
• אין כל חובה לשווק את המוצרים תחת הכותרת "יבוא מקביל", זוהי מגבלה טכנית שאינה נובעת מן הדין, אך יש להבהיר בדרך סבירה כי טומי הילפיגר לא פרשה חסות על מחסן יבואן;
• אין לחייב את המערערים לציין בכל פרסום כי הם עוסקים ביבוא מקביל, ודי בכך שלא יווצר הרושם כי מחסן היבואן פועל תחת החסות של טומי הילפיגר. עובדה זו צריכה להיות מצוינת גם באתר האינטרנט אך אין כל חובה לציין זאת בכל עמוד, אלא די בעמוד הבית ועמוד ה"אודות";
• למחסן היבואן מותר לעשות שימוש בסימן המסחר של טומי הילפיגר, ואין מקום להתערב בכמות הפעמים שבו מחסן היבואן עושה שימוש בסימן המסחר בפרסומים ובעסק עצמו.
• אין כל פסול בשימוש בצבעים המזוהים עם טומי הילפיגר בעיצוב העסק, יחד עם זאת, יש צורך להציב שלט בכניסה שיבהיר כי מחסן היבואן לא פועל בחסותו של טומי הילפיגר. בנוסף, נאסר על מחסן היבואן לעשות שימוש בשם "מחסן היבואן טומי הילפיגר".
מתביעה של חמישה מיליון שקלים לתשלום של 75 אלף שקל
באשר לפיצוי הכספי, נקבע, כי למעשה, רק טומי הילפיגר זכאית לפיצוי בתור בעלת סימן המסחר ולא סקאל, וכי עצם השימוש בשם "מחסן היבואן טומי הילפיגר" מהווה גניבת עין, אך מכיון שמחסן היבואן אינה עושה שימוש בשם משנת 2010, סכום הפיצוי הנכון הינו 100 אלף שקל.
בהתאם, הורה ביהמ"ש העליון על טומי הילפיגר וסקאל להשיב למחסן היבואן סך של 357 אלף שקל, בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום ועד השבתם בפועל.
בנוסף הורה העליון לטומי הילפיגר ולסקאל להשיב למחסן היבואן את כל ההוצאות שהושתו עליהם במחוזי, ובנוסף חוייבו טומי הילפיגר וסקאל לשלם למחסן היבואן הוצאות ערעור בסך 25 אלף שקל, כך שבפועל מתביעה של חמישה מיליון שקלים נותרו טומי הילפיגר וסקאל עם סך של 75 אלף שקל בלבד, כאשר הסכום אותו נדרשו להשיב למחסן היבואן בצירוף ריבית והצמדה עומד על כ-700 שקל.
גילוי נאות: כותב המאמר ייצג ביחד עם עו"ד נח שלומוביץ את מחסן היבואן במסגרת הערעור בבית המשפט העליון.