בחוות דעת שהגיש לבית המשפט קובע הממונה על ההגבלים העסקיים שעל פי חוק, אין לאפשר לתל"י איגוד הבמאים והתסריטאים לנהל משא ומתן בשם כלל חבריו מול התאגידים המשדרים.

 

המחלוקת סביב סעיף תל"י


שורש המחלוקת נעוץ בסעיף המכונה לעיתים סעיף תל"י. זה סעיף שניתן לצרף אותו להסכמים שונים שנעשים בין יוצרים ובין גופים מפיקים ומשדרים, ועל פיו לצד הויתור הגורף על זכויות היוצרים שנדרש מהם בדרך כלל, הם שומרים לעצמם את הזכות לקבל תמלוגים בגין שידורים ומכירות עתידיות של היצירה שיצרו. מאחורי הסעיף עומד הכוח של תל"י כארגון המיצג מספר רב של יוצרים, להשיג עבורם תמורה הוגנת אל מול גופי השידור.


מבלי להכביד ולהיכנס לפרטי חוות הדעת, עצם הקביעה שהתפרסמה, ולפיה מציע הממונה לקבל את טענת קשת ורשת לפיה תל"י מהווה מונופול אסור, צריכה להרים גבה או שתיים.

 

מדוע לא נכון לקבוע שתל"י הוא מונופול אסור? 


הגבלים עסקיים, או בשמם המתאר: דיני התחרות, עוסקים במערכות כלכליות מתוך מטרה לשכלל את התחרות שבשווקים השונים, ולהסיר חסמים המונעים תחרות ראויה. לכן, למרות השימוש של החוק במדדים וקריטריונים מדויקים, מלאכת קביעת קיומו או היעדרו של הגבל עסקי, נעשית תמיד מתוך חשיבות גדולה למהות הדברים ולא לפורמליות שלהם. מבט מקרוב על תעשיית הטלוויזיה יעניק לנו שלוש סיבות מדוע לא נכון לקבוע שתל"י הוא מונופול אסור.

 

קיום שוק יוצרים תחרותי 


סיבה ראשונה: אך סביר הוא שבמשא ומתן בין גופי תקשורת לבין יוצרים, יד גופי התקשורת על העליונה. לשמחתנו, לא חסרים יוצרים בישראל, והמבחר המוטל לרגלי הגופים המשדרים הוא גדול. אין גם תחרות אמיתית בין הגופים המשדרים לבין עצמם, כל יוצר שגוף כלשהו, לא משנה מהו יסכים להפיק יצירה שלו, יקפוץ בדרך כלל על המציאה. איגודם של במאים ותסריטים מאפשר להם להגיע למשא ומתן הגון יותר באופן השומר על זכויותיהם. יתר על כן, תחרות החופשית בין יוצרים, היא לא תחרות מי מוכר בזול יותר, או מי מוכן לוותר יותר על זכויות הקניין הרוחני שלו. התחרות ראוי לה שתתמקד ביכולות, בקרדיט, בניסיון ובכישרון. מתן האפשרות להאחדה של סעיף שמירת התמלוגים, משכלל את התחרות וממקד אותה בעיקר שהוא החשוב לקיום שוק יוצרים תחרותי.

 

התאגדות המפשטת את הליכי הגבייה ומייעלת אותם

 

סיבה שניה: התאגדות של יוצרים ושל מבצעים לצורכי מימוש אחיד של זכויות הקניין הרוחני שלהם הוא דבר מקובל, קיימים ארגונים רבים דוגמת אקו"ם, אשכולות, פדרציית יצרני התקליטים ועוד. התאגדות כזו של בעלי הזכויות מפשטת את הליכי הגביה ומייעלת אותם, במיוחד שעה שמדובר בגופי שידור גדולים.

 

הבמאים והתסריטאים מופלים ביחס לעובדים אחרים וזכותם המלאה להתאגד!


סיבה שלישית: דינם של יוצרים בתחום הטלוויזיה לעבוד כקבלנים עצמאיים/פרי לאנס. שום גוף שידור אינו שוכר היום שירותים של יוצרים, בוודאי שלא מבטיח להם קביעות או כל ביטחון סוציאלי שהוא. עובדה זו בצירוף מעמדם הנחות במשא ומתן מול מעסיקים פוטנציאליים מביא לכך שמבחינת מצבם התעסוקתי, יוצרי הטלוויזיה נחותים היום לא רק מעובדים בשכר אלא אף מעובדי קבלן. איש מעולם לא היה מעלה בדעתו לומר שעובדים בשכר או במשכורת לא רשאים להתאגד, כדי לאזן את כוח המיקוח שלהם מול מעסיקם. רק איוולת ורעות רוח יכולה להוליד טענה לפיה הבמאים והתסריטאים שמכל בחינה אחרת מופלים ביחס לעובדים אחרים, לא זכאים להתאגד כדי לשמור על זכויות הקניין הרוחני שלהם.


ומילת סיכום, השורה התחתונה של החלטת בית המשפט בעניין היא חד ערכית. הרי אף אחד לא באמת חושב ששוק הטלוויזיה ישתנה במשהו, או שהתחרות בו תתפתח או תיעצר על פי ההחלטה בעניין תל"י. מה שהיה הוא שיהיה. הדבר היחיד שמוטל על כף המאזניים היא השאלה האם היוצרים יזכו לקבל תמלוגים על שידור עתידי של יצירותיהם או שזכייניות השידור יוכלו להנות גם מחסכון בסעיף זה.


הכותב עו"ד נח שלומוביץ, לשעבר סגן רשם הפטנטים, ושותף במשרד עורכי הדין גרשוני שלומוביץ – קנין רוחני.