הנהג הפוגע הוא אחד מתוך שישה ידועים – האם ניתן לתבוע את קרנית?

 עובד של רשות הנמלים נפגע ממשאית, אולם הוא לא יודע מאיזו משאית – זו יכולה להיות אחת משש משאיות. האם מתקיים פה התנאי שבסעיף 12(א)(1) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה, ולפיו זהות הנהג אינה ידועה ועל כן יש להגיש תביעה כנגד קרנית, או שמא, על הנפגע להגיש תביעה נגד כל אחת ממבטחות שש המשאיות ורק אם לא יוכיח תביעתו יוכל להגיש תובענה נגד קרנית? שאלה זו נדונה בע"א 502/84 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אברהם הורוביץ, פ"ד מא(1) 542 (1987).

כב' הנשיא ברק (בדימוס) קבע לעניין זה כי:

"אמת הדבר, עקרונית ידוע כי אחד מששת הנהגים - וממילא אחת משש חברות הביטוח - אחראים לתאונה. אך זהותו של הנהג האחראי אינה ידועה. מכיוון שכך, אין בידו של הנפגע לתבוע פיצויים מאת המבטח, ואחריותה של קרנית קמה ועומדת.

אין לדרוש מהנפגע, לשם הטלת אחריות על קרנית, כי יקדים ויתבע כל אחד מששת הנהגים, ורק אם תביעתו תיכשל, יוכל לפנות בתביעה כנגד קרנית.

דרישה כזו אינה קבועה בחוק, והיא נוגדת את מגמתו. מגמה זו הינה להכיר, ככל הניתן בשלב מוקדם יותר, בזכאותו של הנפגע. על-כן נראה לי, כי בנסיבות העניין שלפנינו, משקבעה הערכאה הראשונה, כי על-פי התשתית הראייתית שלפניה אין לדעת מי מבין ששת הנהגים הוא הפוגע, נשתכללו התנאים לאחריותה של קרנית".

עוד ציין כב' הנשיא ברק (בדימוס) כי כדי שיקום התנאי שבסעיף 12(א)(1) לחוק אין צורך, בהכרח, כי התנאים לשכלולו יוכחו בבית המשפט כפי שאירע במקרה דנן, וכן כי, מקום בו תתגלה זהותו של הנהג שפגע בפועל, קרנית תוכל לשוב אליו בתביעת שיפוי מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979.