מינוי מומחה רפואי - מי משלם?

בעת מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"א -1975 , ברירת המחדל היא הפקדה מראש של שכר טרחת המומחה על ידי התובע. אלה הן הוראות תקנה 7(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונת דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986. בהתאם להוראות הסעיף, כלל הוא שהתובע ישא בשלב הראשוני בשכר המומחים לאחר ההחלטה על מינויים, למעט במקרים חריגים, שבהם בית המשפט סבור כי יש הצדקה לחרוג מן הכלל.

הסעיף נועד להבטיח איזון בין החשש מפני הגשת בקשות גורפות למינוי מומחים מצד התובע, לבין החשש שמא אי מינוי מומחה רפואי בתחום מסוים יביא לחסימת דרכו של התובע בכל הקשור להוכחת נכותו באותו תחום ( ראה אליעזר ריבלין תאונת דרכים- סדרי דין וחישוב פיצויים 161 (מהדורה שלישית).

עם זאת, מן המפורסמות הוא, שתקנה זו היא בבחינת 'הלכה ואין מורין כן', מאחר שבפרקטיקה, בתי המשפט נוהגים לחייב את חברת הביטוח-הנתבעת בשכ"ט המומחה, למעט במקרים חריגים. פרקטיקה זו השתרשה במערכת המשפט שלנו, מאחר וחברת הביטוח הינה "הכיס העמוק" ובעלת האמצעים, בעוד שפעמים רבות, התובע, על אחת כמה וכמה תובע אשר עבר תאונת דרכים ונבצר ממנו לעבוד, חסר אמצעים לממן את שכר טרחתם של המומחים, כשכל מומחה רפואי גובה אלפי שקלים על חוות דעתו, ולעיתים קרובות יש צורך במספר מומחים בתחומים שונים, וההוצאה יכולה להגיע לסכומים לא מבוטלים.

בהחלטה אשר ניתנה לאחרונה ע"י כבוד השופט המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין ברע"א 4915/08 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נגד ד"ר טטיאנה וסילבסקי (פורסם באתר המשפטי "נבו"), הפך כבוד השופט ריבלין את הפרקטיקה הקיימת בבתי המשפט, ובכך הביא לויכוח סוער בקרב העוסקים במלאכה, וקבע כי אין לקבל עמדה זו, בה שופטים מטילים את חובת תשלום שכר טרחת המומחים על שכמן של הנתבעות, חברות הביטוח , בכל מקרה בו קיימת ראשית ראייה לאפשרות שתקבע נכות, ומנהג זה הינו בניגוד גמור לתקנות לעיל. קביעה זו "מעמידה את הדברים על ראשם והופכת כלל לחריג וחריג לכלל", כדברי הש' ריבלין שם.

כבוד הש' ריבלין קבע כי בנסיבות מסוימות ניתן לפטור את התובע מחובת הפקדת העירבון לתשלום שכר המומחה , כמצוות המחוקק, ואף הצדדים עצמם יכולים להסכים ביניהם מי ישא בשכרו, אולם בשום אופן לא ניתן לקבוע כברירת מחדל, ללא מתן נימוקים מיוחדים, את חבות התשלום על הנתבעת.

בעקבות הסערה שעוררה החלטת הש' ריבלין , החלו בתי המשפט להוציא תחת ידם החלטות,לפיהן, שני הצדדים ישאו באופן שווה בשכר טרחת מומחים.

אני כשלעצמי סבור כי ראוי היה המצב הקודם, לפיו חברות הביטוח חוייבו בתשלום שכר טרחת מומחים, וקביעתו של כבוד הש' ריבלין מתעלמת מהקושי האמיתי העומד בפני התובעים לממן את שכרם של מומחים רפואיים. כאמור, כל חוות דעת של מומחה עולה אלפי שקלים ובדרך כלל, לאחר תאונת דרכים, יש צורך במספר מומחים בתחומי רפואה שונים.

תובע מן השורה, יתקשה מאוד לממן את שכרם של המומחים, אשר יכול להגיע לעשרות אלפי שקלים, על אחת כמה וכמה תובע שהפסיק לעבוד בעקבות התאונה, וממילא נגרמו לו הפסדי השתכרות וקיים קושי אמיתי לממן את צרכי המחיה הבסיסיים. מדיניות מעין זו, יכולה לפגוע אנושות בזכויות נפגעי תאונות דרכים, להרתיעם ממיצוי זכויותיהם בבתי המשפט, למנוע מהם את זכותם החוקית לקבל את יומם בבית המשפט , ואף לעודדם להתפשר מול חברת הביטוח על סכומים נמוכים הרבה יותר ממה שהיו מקבלים לו היו מגישים תביעה לבית המשפט.