אדם זוכה בפסק דין לטובתו, פותח תיק הוצל"פ אך נמנע מלבצע פעולות גביה במשך שנים ארוכות. מה הדין?
פסק הדין המנחה ניתן בפרשת אהובה וינברג נ' האפוטרופוס הכללי. וכך פסק ביהמ"ש העליון- "שני תנאים עיקריים נבחנים על-ידי בית המשפט כאשר מועלית טענת שיהוי: האחד, האם השיהוי מבטא ויתור על הזכות מצד התובע; והשני, האם הורע מצבו של הנתבע עקב השיהוי …
היו שמנו תנאי חלופי נוסף, והוא האם נגרם השיהוי עקב חוסר תום-לבו של התובע… מכל מקום, גם בהתקיימם של תנאים אלו, לבית המשפט שיקול-דעת להכריע בדבר המשמעות שראוי להעניק לאלמנט השיהוי במקרה הספציפי שלפניו. במסגרת זאת, שוקל בית המשפט, על דרך של איזון, את האינטרסים ההדדיים של בעלי-הדין ואת מאזן הנזקים ביניהם. כן נשקלת מהות התביעה והסעד המבוקש במסגרתה, אותם מבקשים הנתבעים לדחות מחמת שיהוי (שם, בעמ' 447-448)." ע"א 2576/03 אהובה וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים (פורסם בנבו).
האם 2 התנאים הראשונים המוזכרים לעיל הם תנאים מצטברים או חלופיים?
האם די בכך שהחייב מוכיח שהזוכה ויתר על החוב, כדי שטענת פרעתי תתקבל, או שמא עליו להוכיח שגם שינה את מצבו לרעה עקב השיהוי?
הבחירה בחלופה השניה היא בעייתית. ויתור הוא אחת מדרכי הקניית המתנה. ס' 1(ג) לחוק המתנה קובע- "מתנה יכול שתהיה בויתורו של הנותן על זכות כלפי המקבל או במחילתו של הנותן על חיוב המקבל כלפיו.”.
לפי החוק, המתנה היא בת תוקף והנותן לא רשאי לחזור בו גם אם המקבל לא שינה את מצבו לרעה בעקבות קבלת המתנה. כך למדים מסעיף 5 לחוק שחל על התחייבות לתת מתנה. נותן המתנה רשאי לחזור בו מהתחייבותו כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו עקב ההתחייבות. אין הוראה דומה לגבי מתנה. נמצאנו למדים שהכלל של שינוי מצב לרעה חל רק על התחייבות לתת מתנה להבדיל מנתינת המתנה.
גם חוש הצדק שולל את האפשרות שזוכה שויתר על גביית החוב, יוכל לחדש הליכים, כאילו לויתור אין שום משמעות.
המסקנה אם כך שמדובר בתנאים חלופייים. כך גם עולה מהפיסקה שדנה בעקרון תום הלב. ביהמ"ש מציין תנאי חלופי נוסף, ללמדך שהתכוון לתנאים חלופיים.
לפנינו אם כך פליטת קולמוס בפסק דין של ביהמ"ש העליון שלא מתיישבת עם כוונתו האמיתית.
מן הצדק אם כך שבדיון בטענת פרעתי תיבחן השאלה אם הוכח אחד התנאים המוזכרים לעיל, ולא שניהם.
.jpg)
