ביטול גט

ההלכה מכירה בזכותו של בן זוג שהתגרש לתבוע ביטול הגט בעילה של הטעיה. לדוגמה: בני זוג עשו הסכם גירושין שבו מתחייבת האישה להסתפק בסכום מזונות נמוך לילדים, ולא לתבוע הגדלה. מיד לאחר הגט פונה האישה לביהמ"ש לענייני משפחה ותובעת מזונות בשם הילדים ומצליחה בתביעה שכן הפסיקה קובעת שילדים לא קשורים להסכם בין ההורים.

האב שחש נבגד מגיש תביעה לביטול הגט בטענה שהוטעה. אילו ידע שיהיה צפוי לתביעת מזונות, לא היה נותן את הגט.

עילת תביעה כזאת קיימת ובתי הדין הרבניים דנים בה, והיו מקרים בהם עיכבו נישואים שניים לאחר הגט. השאלה היא האם יש להם סמכות לכך?

בטרם אדון בשאלה, אציין שמבחינות רבות מדובר "בנשק יום הדין". מדובר בסעד קיצוני מאוד בחריפותו. קחו לדוגמה מקרה שבו אישה לאחר גירושיה נישאה לאחר ונולדו לה ילדים. המשמעות של ביטול הגט היא שנישואיה לאחר בטלים ומבוטלים וילדיה יהיו ממזרים, ולא יוכלו להנשא בנישואים דתיים.

במקרה אחד לפחות סירב ביה"ד הרבני לערעורים לאשר ביטול גט במצב זה, בגלל התוצאות האיומות, אך עדיין השאלה היא האם בתי הדין הרבניים מוסמכים לדון בתביעה כזאת.

מבחינת הדין הרצוי אין ספק שהתשובה שלילית. בני זוג שהתגרשו, נכנסו למציאות חדשה ואין ממנה דרך חזרה. איש לא מונע מהם להתאחד מחדש ולבוא בברית הנישואין, אבל לכפות על אחד מהם לחזור לנישואים לאחר הגט, בניגוד לרצונו, הוא מעשה שלא ייעשה.

מי שחש מרומה. יכול לתבוע פיצוים מהצד השני אבל ביטול הגירושין איננו צעד לגיטימי.

ומכאן לשאלה האם זה גם הדין המצוי?

למיטב ידיעתי בג"ץ טרם אמר את דברו. אין פסק דין שקובע שביטול גט הוא בסמכותו או שלא בסמכותו של ביה"ד הרבני. יש דברים שנאמרו אגב אורחא מהם משתמע שביטול גט הוא בעל השלכות מרחיקות לכת אך אין אמירה מפורשת לגבי חוקיותו. הדברים שאומר להלן מהווים את דעתי האישית בלבד.

לדעתי, התשובה שלילית. אין לביה"ד הרבני סמכות לדון בתביעה לביטול גט.

ס' 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) קובע: " ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם היחודי של בתי דין רבניים".

לאחר הגירושין בני הזוג כבר אינם נשואים אחד לשני, ולכן תביעה לביטול הגט אינה יכולה להחשב לענייני נישואין.

ביטול גט גם איננו עניין של גירושין. ביהמ"ש העליון קבע שהגירושין הם אקט חד-פעמי ואין מושג כזה של ענייני גירושין. הסעיף פורש כך שענייני נישואין ופעולת הגירושין נמצאים בסמכות ביה"ד הרבני.

די בכך כדי לשלול את סמכותו של ביה"ד הרבני.

זאת ועוד לפי פסיקת בגצ ביה"ד הרבני מסיים את תפקידו מיד לאחר הגירושין. וכך קבע בג"ץ -

"גדרי סמכותו של בית הדין הרבני קבועים בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953 (להלן: חוק השיפוט). נקודת המוצא קבועה בסעיף 1 לחוק, ולפיה "ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם היחודי של בתי דין רבניים". זוהי סמכות ייחודית-מקורית לדון בענייני נישואין וגירושין, המתפרשת גם על עניינים שנכרכו בתביעת הגירושין כדין עם הגשתה (סעיף 3 לחוק השיפוט). סמכות זו מתמצה וחולפת מן העולם עם סיום ההליך המשפטי בעניין תביעת הגירושין"בגץ 6929/10 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (פורסם בנבו, 20.03.2013)

נמצאנו למדים שעם מתן פסק דין לגירושין, או לכל המאוחר, לאחר מתן הגט, סיים ביה"ד את תפקידו ואין בסמכותו לדון יותר בענייני נישואים.

ולבסוף סמכותו ההלכתית של ביה"ד הרבני לבטל גט, פוגעת קשות בזכויות האדם. חיקוק שפוגע בזכויות האדם יש לפרש בצמצום.

לאור כל אלה נראה לי שאין לביה"ד הרבני סמכות לדון בתביעה לביטול גט, ואם ידון בה בכל זאת, רשאי הנתבע לפנות לבג"ץ.