כלל יסוד הוא כי מצווה לקיים את רצון המנוח בצוואה שהותיר אחריו, על מנת לשמור על כבודו גם במותו, וזאת באמצעות מימוש רצונו בנוגע למה שיעשה ברכושו. כך ציין בעניין זה השופט בדימוס א. ריבלין: "בית המשפט יכבד את רצון המנוח כפי שמתבטא בצוואה ובלבד שמדובר ברצון אמיתי ובלתי תלוי." (מיכל שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל). בנוסף, בפסקי דין רבים נאמר כי גם אם המנוח הותיר אחריו צוואה בלתי סבירה המקפחת מי מקרוביו, עדין יש לכבד את רצונו: "נכבד רצונו של אדם בצוואתו, ויהא רצונו שרירותי, בלתי סביר, מקפח ואף אכזרי ככל שיהיה."
יחד עם זאת, קיימים מקרים בהם רצונו של המנוח בעת עשיית צוואתו הייתה בלתי סבירה, ולא שיקפה את רצונו האמיתי, משום שהושפע בעת עריכת הצוואה על-ידי אדם אחר, לדוגמא נהנה שהשפיע על המנוח בכך ששכנע אותו לכתוב צוואה בה יירש חלק מרכזי מנכסיו. במקרים כאלה, עשוי בית המשפט לבטל את הצוואה, מכוח סעיף 30(א) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 הקובע כי: "צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".
במצבים כגון אלה, על המתנגד לקיום הצוואה להוכיח בפניו בית המשפט כי בעת שערך המנוח את צוואתו היה גורם כלשהו שעשה משהו בלתי הוגן שבעקבותיו נערכה אותה צוואה, ובעקבות השפעה חיצונית זו, רצונו האמיתי של המנוח לא הוגשם בעת עריכת הצוואה. כל ספק בעניין זה יפעל לטובתו של מבקש קיום הצוואה.
האם השפעת נהנה על המנוח הינה תמיד השפעה בלתי הוגנת?
בדיון אזרחי רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, נקבעו מספר מבחנים בהם נבחנת השאלה, האם השפעת נהנה מסוים על המנוח הייתה מספיק חזקה בכדי לקבוע כי מדובר בהשפעה בלתי הוגנת על המצווה, על מנת לקבוע כי הצוואה בטלה בשל השפעה זו. להלן המבחנים:
1. מבחן העצמאות: במבחן זה בוחנים - האם המצווה היה צלול ובריא (פיזית ונפשית) בעת חתימת הצוואה.
במבחן זה עשוי בית המשפט למנות מומחה על מנת שיבחן את המצב הרפואי והקוגניטיבי של המנוח שהיה בעת עריכת צוואתו. ככל שבית המשפט ישתכנע בעניין זה, כי גם אם למנוח היו מגבלות פיזיות, אך עדין מבחינה מנטלית/נפשית היה צלול ובעל כושר החלטה עצמאי, יטה בית המשפט שלא לפסול את הצוואה.
2. מבחן התלות והסיוע: מבחן זה מתמקד בשאלה - האם הנהנה מהצוואה (שהשפיע לכאורה על המנוח) היה הגורם היחיד שסייע למנוח בהכנת הצוואה, או שהיו אנשים נוספים שסייעו גם כן (ככל שישנם אנשים נוספים שסייעו למנוח בעריכת הצוואה, כך מידת תלותו של המנוח בנהנה עשויה להיות קטנה יותר, וקטן החשש להשפעה בלתי הוגנת של הנהנה על המנוח). הדגש במבחן זה, הינו על התלות המנטאלית המחפה על התלות הפיזית, ועל רמת נטייתו של המנוח להיות מושפע בקבלת החלטותיו.
3. מבחן הקשר עם בני משפחה אחרים: במסגרת מבחן זה נבחנת השאלה - עד כמה היה המנוח בקשר עם אנשים אחרים מלבד הנהנה בעת עריכת הצוואה וכן נבחנת שאלת עוצמת קשרים אילו. במבחן זה, עשוי בית המשפט לבחון, בין היתר, אילו אנשים ובאיזו תדירות היו נוהגים לבקר את המנוח בסמוך לתקופה שערך את צוואתו, ואת מהות הקשר ביניהם, על מנת לבחון האם המנוח היה או לא היה מנותק מחברה, מבני משפחתו ואחרים המצויים בסביבתו, והאם התייעץ עם אדם אחר מלבד הנהנה בקשר לעריכת הצוואה.
4. מבחן נסיבות עריכת הצוואה: במבחן זה בוחנים את מידת מעורבותו של הנהנה בעריכת הצוואה בהתאם לנסיבות הספציפיות של המקרה, והאם הצוואה הספציפית משקפת את רצון המנוח ואת תפיסת עולמו.
מידת מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה
ככל שמעורבותו של הנהנה בעריכת צוואת המנוח קטנה יותר, תקטן הנטייה להניח שהמצווה היה תלוי בנהנה בעת עריכת הצוואה. כך לדוגמא, אם המנוח החליט על דעת עצמו לבצע שינוי מסוים בצוואתו, ופנה על דעת עצמו לנהנה והודיע לו כי במסגרת שינוי זה הוא הכליל אותו בצוואתו ואת הרכוש שהוא מתכוון להוריש לו, והנהנה מצדו, לא עשה דבר על מנת לגרום לשינוי זה, יטה בית המשפט שלא לבטל את הצוואה ושלא לראות במעורבותו של הנהנה במקרה כזה, כמעורבות פסולה ובלתי הוגנת.
לסיכום, כאשר מועלת טענת השפעה בלתי הוגנת מצד מתנגדים לקיום צוואה, בית המשפט יבחן, בין היתר, את ארבעת המבחנים המפורטים לעיל, ולבסוף ייבחן, בהתחשב במסקנות שיגיע לאחר בחינת אותם מבחנים, האם הצליחו המתנגדים להרים את הנטל בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת על המנוח בעת, או שמא יש להעדיף את כלל היסוד, לפיו יש לקיים את רצונו במסגרת הצוואה שהותיר אחריו.
.jpg)
.jpg)
